פלוגה ג' , "טייגר", סיימה המלחמה במוראל גבוה וביטחון רב בעצמה. עם שאר הגדוד הגיעה במחצית השנה של נובמבר 1973 לכחודש וחצי במחנה נפח. בסיום התקופה, בראשית ינואר 1974, בוצע לראשונה במרחב סינדיאנה אימון גדודי קצר של מספר שעות אחה"צ – ערב, ללא אש, עם המג"ד והמפ"ים החדשים.

במבט לאחור, נראה כי אימון קצר זה מסמן את חזרת גדוד 82 למסגרת מבצעית עם שלד מפקדים חש ורמת אימון מסויימת, ראשונית בלבד לצוותים חדשים רבים..

לאחר מכן הגדוד יצא לקו , כאשר המפג"ד נערך בנסג', ופלוגות הגדוד במרחב. פלוגה ג'  נערכה תחילה בצומת מע"צ, לכמה שבועות שכללו ימים רצופים של שלג, הפגזות יומיות של הסורים ומעט אימוני צוות.

באותם ימים הגיע לפלוגה מ"פ חדש , בוגר הסבה לקציני חי"ר,: יצחקי חן. לאחר מכן , בשלהי ינואר 1974, הפלוגה נערכה מחדש, בין תל ענתר ותל עלקיה, מאחור, במגנן. האזור היה הפינה הדרום-מזרחית של המובלעת, כאשר הסורים צופים על כל המרחב מתל-חרה שנמצא מערכה יותר, קרוב לגבול הבינ"ל, ומטווחים משם היטב את כל מרחב נסג'.

הפלוגה ידעה מחדש הפגזות ולראשונה גם ימי קרב, חלקם יזומים, בהם עלו הטנקים לעמדות וירו לעבר מטרות צבאיות של סוריה לטווחי 1500 – 2500 מ'. הימים היו אינטנסיביים ביותר: בשעות היום מוכנות להפגזות יומיות  וכאמור,  מעת לעת ימי קרב, ובלילות : יציאה לחניוני לילה מחוץ למגנן, כאשר יחידות חי"ר סדיר/מיל' שוכבות במארבים מסביב מחשש לפשיטות קומנדו סוריות. בטנק עצמו היו שניים ערים ושניים ישנים, עם פגז בקנה וכיוון התותח בעזרת בועית.

ימים ספורים אחרי שעזבנו את תל ענתר והוחלפנו ע"י פלוגה מגדוד 77, בשלהי פברואר 1974, הייתה פשיטת קומנדו בלילה על המגנן.

המגורים במגנן בתל ענתר היו במכולות תובלה ימיות שהובאו אז לראשונה מוסבות  למטרת לינה. לחיילים היו 2 מכולות גדולות, לסגל המט"קים מכולה קטנה וכך לקצינים.

למרות הלחצים האווירה הייתה טובה וחברית, האוכל סביר והמוראל טוב. היציאות הבייתה היו מועטות ביותר, אחת ל-3 עד 4 שבועות. בתוך המגנן היה בוץ רב, תוצאת הגשמים הרבים באותם ימים. כמו בנסג', גם כאן : לא אחת הבוץ הגיע לגובה "הכנפיים" של הטנק, והמשמעות: זחלי הטנק ופלטות הבזוקה מכוסים בבוץ. קיבלנו אז ציוד מיוחד לחורף, כולל מעילי דובון אמר', ונעליים עם בידוד למטה כדי להקל על הקור העז.

בצומת חאן ארנבה הוקם במבנה סורי לא גדול מתקן שכונה "בית התענוגות": הגענו אליו אנשי הצוות והמפקדים, שם קיבלנו מקלחת מיים רותחים, ובסיום הרחצה קיבלנו סרבל ולבנים חדשים, וארוחה קלה וטעימה וחזרה למגנני הטנקים.  אירוע שנמשך כשעה לכל היותר, ואשר חזר על עצמו מדי פעם וזכור לטובה. ככלל, מקלחות היו אז מצרך נדיר. הסמג"ד אלי גבע זוכר כיצד הורה לכמה מהגדוד "להשיג" מקלחות מאולתרות שהיו לאחד מגדודי התותחנים בסביבה, והדבר התגלה ולא צלח… אלתורי המקלחות נמשכו.

בשלהי התקופה במובלעת, מפקדת חטיבה 7 ועימה גד' 82 נפרסו במרכז חאן-ארנבה ושהו שם עד תום ההתשה עם סוריה. את ליל הסדר של פסח תשמ"ד ציינו בחאן-ארנבה.