הפלוגה, יחד עם פלוגת חלמיש, עולים על תל שמס, ועוברים להיות תחת פיקוד גדוד 74 של יאיר נפשי מחטיבה 188. מתל שמס הם  מנהלים ירי על כוחות סורים למרגלות התל, ועל כוחות רגלים וטנקים שמנסים לכבוש חזרה את התל, וגורמים להם אבדות רבות.

הכוחות על התל סופגים הפגזות מתמידות שבאחת מהן, נפצע מט"ק 2א יצחק טובין מרסיס בידו, טובין חבש את עצמו ויותר מאשר חשש מחומרת הפציעה, חשש מזעמו של זמיר על כך שחשף את עצמו ולכן לא סיפר לו על כך.

רק למחרת, הגיע במקרה לתל, צוות רפואי, וטובין שידו התנפחה לממדים עצומים, פונה לבית חולים מבלי שדיווח על כך לזמיר.

מכאן ועד סוף המלחמה הגנה הפלוגה, יחד עם כוחות נוספים תחת פיקוד גדוד 74 על התל מפני התקפות חוזרות ונשנות של הסורים, כולל הפגזות כבדות שגרמו לנפגעים.

באחת ההפגזות, נפצע רונן בר אוריין, מט"ק 2ב בידו, וגם הוא כמו טובין, חשש מזעמו של זמיר ולא סיפר לו על כך. וכך כתב על כך לאחר שנים: