יום א׳ 7.10 – גדוד 82 חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים

הקרב על נפח

בשעה 08:00 לערך מורה בן שוהם לברק, לנוע מתל יוסיפון מערבה לסינדיאנה בכדי לחסום כוח סורי שנע על ציר פלא, מחושניה לכיוון נפח, וכן לחבור אל כוח מילואים שהגיע לשטח בלילה.
חמשת הטנקים מתחילים לנוע, כשלעיניהם מתגלים ארבעה טנקי שוט בוערים, המג"ד ברק חובר אל מפקד הכוח, ברוך לנצ'נר , סמג"ד גדוד המילואים 266 מחטיבה 179, לתדהמתו, מספר לו לנצ'נר, שהכוח שנדחף לעלות בבהילות, לא ביצע תיאום כוונות וכתוצאה מכך, "יורים למקום אחד ופוגעים במקום אחר". כוח המילואים המונה 4 טנקים, מצטרף לפלוגה שעולה לעמדות באזור סינדיאנה מול הטנקים המתקרבים על ציר פלא מכיוון חושניה.

הטנקים הסורים הבריקו בשמש ונראו "כאילו יצאו מהניילונים". אלה היו טנקי T62 , הטנקים המתקדמים ביותר בזירה, עם תותח אימתני בקוטר 115 מ"מ.

הכוח הסורי היה גדוד החלוץ של חטיבה משוריינת 91 שהייתה חטיבת החוד של דיוויזיה 1 המשוריינת, שאמורה הייתה ע"פ התוכנית הסורית להתבסס במרחב נפח עד קו המצוקים במערב.

לאחר שהכוח הסורי התקרב, נפתחה על הפלוגה אש פגזים וטילי סאגר שלא היו מוכרים לה. טנקי הפלוגה השיבו באש, פגעו במספר טנקים וגרמו לכוח הסורי להאט.

לאחר כחצי שעה נפגע טנק המג"ד בכיפתו, יוחנן זורע אשר עמד בתא הטען, נפגע ישירות ונהרג, חיים ברק המג"ד נפצע ופונה לנפח ע"י נגמ"ש המג"ד שנלווה אל הכוח.

יגאל ינקוביץ הנהג שמע את יוחנן נותן פקודה לירות שלאחריה נשמעה מכה בטנק והשתררה דממה, גבי עזרן צעק,

"יגאל סע אחורה…"

לאחר מכן הסתובבו ונסעו לכיוון נפח כשגבי מכוון את הטנק, בדרך פגשו ואספו את אלישע דביר הטען שהיה גם "מט"ק הטיפולים" של טנק המג"ד שרץ לאותו כיוון כשזקנו בוער.

ששת טנקי פלוגה א שנותרו לבד לאחר שארבעת טנקי כוח המילואים נפגעו ועזבו את השטח המשיכו בהתנגדות העיקשת. למרות זאת המשיכו הסורים שספגו פגיעות קשות, בהתקדמות איטית שאילצה את הכוח שנותר כמעט ללא תחמושת, לסגת צפונה.

קריאות נואשות בקשר לפיקוד חטיבה 188 בבקשה לקבלת הנחיות ותחמושת, לא קיבלו מענה. לאחר שאזלה התחמושת המשיך הכוח לסגת וניתק מגע עם הכוח הסורי המתקדם לכיוון נפח והתייצב באזור שממזרח לנפח ליד המחצבה.

לאחר שכאמור לא התקבלה תשובה מחטיבה 188, התקשר גבע "למח"ט שלו", ודיווח לו שהוא עומד ללא תחמושת מול כוח סורי מתקדם.

"תבוא אלי ונמלא אותך" והנחה אותו לנסוע צפונה לצומת ווסט.

באזור צומת ווסט הצטיידה הפלוגה בתחמושת, ובשעות הערב והלילה טופלו הטנקים ע"י הצוותים וחוליות טכניות של חטיבה 7.

לקראת חצות, נשלחה הפלוגה אשר התנהלה ככוח עצמאי להתייצב מול המקום שנודע לימים בשם "עמק הבכא" בין הצירים קזוארינה בצפון לבין קירטון בדרום.

עם עלות השחר, התגלה לעיני אנשי הפלוגה שעמדו על הרמפות משני צדי מוצב 111 מחזה מדהים של עשרות רבות של כלי אויב פגועים ליד תעלת הנ"ט, זכר לקרב שהתחולל אתמול.

בעודם מתבוננים, התקדמו לעבר תעלת הנ"ט תוך שהם מעלים ענני אבק, טנקים ונגמ"שים נוספים.

שבעת הטנקים שעל הרמפות משני צדי המוצב פותחים באש, כששני טנקי חטיבה 188 העומדים ברמפה הדרומית יורים את הפגזים האחרונים שנותרו להם.

תותחני חמשת הטנקים של פלוגה ב על הרמפה הצפונית, משלימים את פרק התותחנות של הצמ"פ וכדרכם של מתחילים, מחטיאים לא מעט. רגלו של צ'סנר שזאת טבילת האש הראשונה שלו, רועדת על הדום המפקד. תוך זמן קצר מתעשתים הצוותים ומתחילים לפגוע בטנקים הסורים המתקרבים.

בנוסף לפגזי הטנקים, נורים אל הכוח טילי סאגר, הכוח מבין שאם מבחינים בהם בעוד מועד ויורדים מהעמדות, הטילים מחטיאים. תוך כדי קרב מפתחים תרגולת של "טנק יורה וטנק צופה" כשהטנק הצופה מתריע בפני טיל מתקרב.

כשעלה השחר, מחליט יוסי ביליגרוצקי , מפקד מחלקה 2 מפלוגה א שנותרה חשופה ליד הכביש למרגלות המוצב, לשפר עמדות ולטפס אל המוצב, מבלי שהוא יודע שפלוגה ב נמצאת עליו. בזמן ששלושת טנקי המחלקה מטפסים, מבחין המ"מ יוסי ביליגרוצקי בקני תותח, לרגע חשב שאלו טנקים סורים העומדים לפגוע בו, אבל, שניות לאחר מכן, הבחין במפנה הגזים האופייני לתותחי השוט. יוסי יוצר קשר עם צ'סנר שמעביר אותו לרשת הפלוגתית ומורה לו להתייצב עם מחלקתו ברמפה הדרומית.

המחלקה מצטרפת לחילופי האש ופוגעת במספר כלים. תוך כדי ירי נשמעת הקריאה ברשת, "טילים באים" יוסי שאיננו מודע לתרגולת הטילים, ממשיך בירי וסופג פגיעת טיל במקבע התותח, רסיסים מנפצים את משקפיו חודרים לפניו ולעיניו וראייתו מיטשטשת.

על הטנק של יוסי, היה גם הקת"ק ירמיהו טנא כאיש צוות חמישי, רגע לפני הפגיעה, ירד טנא "להטיל את מימיו", כשחזר לאחר הפגיעה, אמר, איזה מזל שירדתי, אחרת הייתי נהרג.

תוך כדי תצפית, מבחין צ'סנר ממזרח לו, באזור תל כודנה, בכוח סורי עצום המתארגן בשדרות, מדווח על כך לבני קצין, קצין אג"ם 188 ומבקש "ציפורים" (מטוסים) שיפציצו את הכוח המתארגן, הבקשה לא נענית.

בשעה 09:00 לערך אוזלת התחמושת, בקשה לאספקת תחמושת נענית בשלילה, לא ניתן להביא תחמושת.

צ'סנר מבקש ומקבל אישור לפנות את המוצב, מודיע למפקד המוצב להעלות את אנשי המוצב ואת אנשי הצוות שהסתתרו בו חלקם פצועים ואת גופות ההרוגים על כלי הרכב שהיו בו, ביניהם, נגמ"ש החילוץ של גדוד 53, ולהצטרף לשיירת הטנקים שתנסה להיחלץ מערבה כשמכל העברים נמצאים הסורים.

השיירה יורדת אל הכביש ופונה צפונה במטרה להגיע לתל יוסיפון כדי לתדלק ולהתחמש. בדרכם, מזהה יוסי ביליגרוצקי את אנשי הצוות של יורם גלס שהסתתרו כל הלילה בין הסלעים, ומעלה אותם על הטנק. גם הצוות של שמי גוטשטיין, שגם הם הסתתרו כל הלילה, הועלה על השיירה.

בעודם נעים צפונה, מגיחים מולם ממרחק של עשרות מטרים שלושה טנקים סורים, צ'סנר המוביל את הטור, פוקד על התותחן

"תותח טווח קרבי, אש!".

נהג הטנק שראה את הטנק הסורי נע מולו, הסיט בבהלה את ההגה (למעשה כידון) ימינה ושמאלה, הטנק הסורי ממול נבהל גם הוא ירד מהכביש ונתקע בתעלה שבצדו ואילו התותחן, החטיא. כאשר חלפו על פניו, זרקו לתוכו רימונים. גם הטנקים הסורים הנוספים הושמדו.

בהגיעם ליד תל יוסיפון עולים הצוותים המפונים על הנגמ"שים כולל ביליגרוצקי הפצוע שאותו מחליף כמפקד, יורם גלס. שיירת המפונים פונה מערבה לכיוון נפח. במקביל אליהם נוסע הטנק של יואב ברטלפלד גם הוא לכיוון נפח, לאחר שאנשי החוליה לא הצליחו לתקן את התקלות המרובות שהיו בו.

איתמר ברש, מפנה את מקומו כמפקד לאמוץ ארד הבכיר ממנו ומתפנה לנפח. בהמשך הגיע איתמר ברש יחד עם שמי גוטשטיין אל מחנה נפתלי, מצא שם טנק , כאשר שמי גוטשטיין משמש כטען שלו, והצטרף לפלוגה שארגן אהוד דפנא (עליו כתב סבו את שיר הילדים "אהדי חמודי הוא ילד נחמד"..) שהגיע ביום שני לעמק הבכא (נהרג בכיבוש תל שמס). בלילה נפגע הטנק שלהם, איתמר ברש נפצע, והובא חסר הכרה אל בית החולים.

ליד התל לא המתינה אספקה מלבד מכלית דלק שעמדה "להימלט מהמקום", וכן שני טנקים פגועים שנמצאו במקום והכילו מעט פגזים שחולקו במשורה בין הטנקים. כמו כן מאותם טנקים נלקחו אפסיקופים במקום אלו שהתנפצו מפגיעות הארטילריה הסורית.

לאחר התארגנות, בשעה 11:00 לערך, מנסה צ'סנר ליצור קשר עם המג"ד ואיננו נענה, יוצר קשר עם גבע, שמדווח לו שברק נפצע והוא נמצא באזור סינדיאנה, הסורים לוחצים והוא זקוק לסיוע. תשעת טנקי הפלוגה נעים מערבה אל רכס הדהלמיה ומתייצבים באגף מזרחי/צפוני של פלוגה א ומתחילים לנהל חילופי אש עם טנקי T -62 הסורים המתקדמים לעברם. למרות שפגעו במספר טנקים, הסורים המשיכו להתקדם והפלוגה שסבלה מחוסר תחמושת חמור החלה בשעה 12:30 לערך לסגת בשיטת דילוגים, כשכל פעם, המחלקה הקדמית מחפה ויתר הטנקים נסוגים.

למרגלות השיפון על ציר קטקומבה נשאר לחיפוי מ"מ 2 אקי מרמור יחד עם יורם גלס, כשהתחילו לנוע משם לכיוון נפח כשאקי מרמור ראשון ויורם גלס שני, הבחין מרמור שהטנק של יורם נפגע, יורם גלס והקת"ק ירמיהו טנא שרק שעות ספורות לפני כן, ברך על כך שחייו ניצלו, נהרגו והצוות קפץ מהטנק ורץ לעברו. באותו זמן מתגלה לעיניו טנק סורי ממרחק של עשרים מטר, מפאת הקרבה, התותחן רואה מבעד לפריטלסקופ, כתם שחור בלתי מזוהה יורה ומחטיא.

מרמור יורד אל התותחן בכדי לכוונו, באותו רגע פוגע טיל בחלק העליון של הצריח. התותחן יורה שנית ומשמיד את הטנק. זמן קצר לאחר מכן, נפגע הטנק מטיל שפצע את מרמור בראשו ומיד אחר כך, פגע טיל נוסף שהדליק את המנוע .

הצוות קפץ החוצה ללא נשק והסתתר בין הסלעים. אנשי הצוות נותרו כל הערב והלילה בשטח וחולצו רק למחרת בבוקר ע"י כוח מילואים מחטיבה 679.

הטנק של איתן רון שהצטרף לפלוגה, יורה ופוגע בטנקים הסורים המתקרבים, בזמן שהוא יורד מעמדת האש הטנק נפגע ואיתן רון נהרג.

בשעה 14:00 לערך מגיע הכוח הנותר של פלוגה ב שמנה 6 טנקים ללא תחמושת לנפח.

צ'סנר יוצר קשר עם אלי גבע שמעדכן אותו בהנחיה של יאנוש להגיע גם כן צפונה לצומת ווסט.

בדרכם צפונה, מצטרף לפלוגה טנק של אנשי מילואים מחטיבה 179 בפיקודו של יהודה וגמן שהיה סמ"פ בגדוד 266.

שתי הפלוגות בדרך לצומת ווסת פוגשות את שיירת הדרגים, ובעזרת חיילי העיקרית של גולני מחמשים את הטנקים, כשאנשי החוליות הטכניות מסתערים על הכלים ומחזירים אותם לכשרות.

בשעות הלילה נעות שתי הפלוגות שעוברות חזרה להיות ת"פ חטיבה 7, ונכנסות לחניון לילה באזור ללא אירועים מיוחדים.

לאחר המלחמה בסיכום המערכה על נפח הוטחה ביקורת לא קלה על העובדה "שעשרים טנקי הפלוגות נטשו את המערכה ללא תיאום והשאירו את גזרת נפח פרוצה".

מול טענה זו:

ראשית, לא היה עם מי לתאם.
כל המערכה על נפח, לא נוהלה! כל כוח כמעט פעל עצמאית..
12-13- הטנקים (ולא 20) של שתי הפלוגות היו ריקים מתחמושת, ומכאן, חסרי תועלת.

ברור שבחוכמת הבדיעבד ,בניהול נכון ובתיאום שכאמור לא היה, ניתן היה להביא תחמושת למקום קרוב יותר.

סיכום: הקרב על נפח

הקרב על נפח הוא שיאו של קרב הבלימה שבו נבלם המאמץ הסורי לכבוש את כל רמת הגולן, להשתלט על המעלות ועל גשרי הירדן תוך יממה אחת, כשהסורים מטילים למערכה כמעט את הכוח שעמד לרשותם.

מרגע שהסורים נבלמו "על גדרות נפח" ולאחר מכן נסוגו משם ,התהפכה המגמה!

למרות התקפות סוריות קשות בגזרת נפח ועמק הבכא, תוצאות המערכה נקבעו ב 24 השעות הראשונות ע"י הכוח הסדיר, קומץ חיילים צעירים שבקרב גבורה פגע ושיבש את ההתקפה הסורית ובכך אפשר לכוחות המילואים להגיע, לבלום את הסורים ובהמשך יחד עם הכוח הסדיר, להדוף אותם ואף לכבוש מובלעת בתוך סוריה.

מפה 4 : תחילת הקרב על נפח (7.10.73)

לקראת שחר, מקבל רוני לפבר מ"מ 3 פקודה מזמיר להתארגן, רוני נלחץ, עוד רגע יעלה השחר והוא ימצא חשוף על המדרון, גלוי לעיני עשרות טנקים סורים הנמצאים סביב.

ארבעת הטנקים מטפסים במעלה הרכס, ותופסים מחסה מאחורי תלולית, הטנקים מבצעים הכנה מסודרת ליום הבא, כולל תיאום כוונות וניקוי הצריחים, בסוף, כמו באימונים, חיילי המחלקה עומדים בשלשות לפני הטנקים וסמל המחלקה, מקבל את המ"מ בהצדעה! "לביקורת המפקד", "מוכנים לתנועה" מודיע לזמיר.
גם שני הטנקים של מחלקה 1 עם המ"פ התכוננו בהתאם.

עם שחר בשעה 05:30 לערך, פוקד זמיר על הפלוגה שאליה מצטרף מצפון, מ"מ 2 דובי פאוסט, שטנק 2 א שלו בפיקודו של יצחק טובין נשאר תקוע, לבצע תנועות סריקה והשמדה של הכוח הסורי שנותר בשטח לאחר המארב הלילי. תשעת טנקי הפלוגה, נעים מערבה כשמחלקה 2 באגף הצפוני ומחלקה 3, באגף הדרומי, בעודם נעים, ממרחק של עשרות מטר, הגיח מאחורי סלע טנק סורי, רוני מספיק לצודד ימינה ופוגע בו, משמאלו הוא מבחין בטנק סורי נוסף, מצודד לכיוונו, "אין סיכוי שיספיק לירות לפניו", מט"ק 3ב, אחי פרנק מציל אותו, מספיק לירות ופוגע בטנק הסורי.

מט"ק 1ב שמעון בוך, מזהה טנק סורי מצודד לכיוון מפקד המחלקה אורי סגל, יורה לכיוונו ומציל גם הוא את מפקדו.

הפלוגה ממשיכה בתנועה תוך כדי ירי וזריקת רימונים לתוך כלים סורים שנראים בהם סימני חיים, ומשמידים עוד מספר כלים שנותרו פעילים.

בעודו רוני ממתין להוראה של זמיר, עולה על הקשר המח"ט יאנוש,

"מי זאת יחידת המשנה שאתמול הייתה במוצב 110?",

מחלקה 3,

"חזור לשם, אין לנו קשר אתם"

״דברתי עם המפקד, הכול בסדר",

יאנוש חותך בתקיפות, " סע לשם!"

רוני עולה עם המחלקה למוצב, ומעלה את מפקדו לשיחה מול יאנוש שנרגע.

בדרך חזרה, טנק 3ב של אחי פרנק פורס זחל ושובר את הגלגל המניע. רוני גורר את הטנק הפגוע למטה כשהם עומדים על המדרון של התל בהמתנה לחוליה טכנית כשהם שולטים באש על הכביש שמתחתיהם . מדי פעם חולפים מתחתם כלי רכב סורים שטעו כנראה בדרכם ומושמדים, כולל משאית מטבח שסירי האוכל שעליה, התעופפו באוויר מעוצמת פגיעת פגזי המעיך.

החולייה בוששה להגיע ושני הטנקים נשארו באותו מקום במשך הלילה.

הסמ"פ אברמוביץ' שנשאר למטה, וטנק 1א של יעקב פאר שירד, הצטרפו לשאר הפלוגה. בהמשך שאר טנקי הפלוגה נעו צפונה אל הבוסטר, ומשם לצומת ווסט לפגישה של זמיר עם יאנוש ובחזרה, ללא אירועים מיוחדים.

טנק 2א של יצחק טובין נשאר לבד באזור מוצב 109 לאחר שלא הצליחו לתקן את הזחל. לקראת בוקר, הצליח לנוע מטרים בודדים ולגלות מולו טור שריון סורי, לאחר שירה פגז בודד לעבר הטור, נורתה עליו אש כבדה מכל הכיוונים, המ"מ דובי פאוסט שהיה באותו זמן דרומה ממנו, הורה לו לנטוש את הטנק חסר התנועה.

למרות ההוראה, טובין נשאר בטנק ויצר קשר עם קצין הקשר של חטיבה 7 שלום סטולרוב שהודיע לו שתוך 15 דקות יגיע לחלץ אותו, טובין הודיע לשישה אנשי צוות שהיו בשני טנקים פגועים לא רחוק ממנו, לחבור אליו, לאחר זמן קצר הגיע שלום סטולרוב עם נ.נ, עשרת אנשי הצוות רצים תחת אש לכיוון הנ.נ, ומתחילים בנסיעה.

תוך זמן קצר נפגע גלגל הרכב, ותחת אש מחליפים את הגלגל וממשיכים לנפח ומשם אל מחנה נפתלי, שם ארגן טנק, חזר לרמת הגולן ונלחם במסגרת כוח אחר באזור השיפון. לאחר שרוב הכוח נפגע, הצליח לחזור ולהצטרף לפלוגה לקראת הקרב על עמק הבכא

בשעות הבוקר נפוצו אנשי הפלוגה שהיו בלילה על תל סאקי, לכל עבר.

הצוות של דני לוין הסתתר במשך הבוקר בין חורבות הכפר ההרוס חיספין. בשעה 09:00 לערך, חיילים סורים שסרקו את השטח, גילו את הארבעה, השליכו רימונים וירו פצצת RPG לעבר המבנה שבו הסתתרו, חיים בר-און ויהונתן פייקס נהרגו, דני לוין ויואב בן דוד, שנפצע בזרועו, נפלו בשבי.

בין הסלעים למרגלות התל, נותרו מסתתרים ארבעת אנשי הצוות שירדו מהטנק של אשר גולדמן .רובי ריימקס, יחיאל פינקל, דוד יעלון ויעקב, (קובי) אריאל. מסביבם, באור היום שעלה, הם רואים חיילים סורים מסתובבים וכולם מתכווצים ככל יכולתם מאחורי האבנים.

אחרי זמן לא ארוך, בעוד הם שוכבים חסרי אונים, נחתה עליהם הפגזה שממנה נפצעו רובי, יעלון וקובי אריאל. רובי, למרות הפציעה, פתח בריצה והצליח להגיע לבונקר בראש התל.

בבונקר הקטנטן הצטופפו יחד 26 חיילים, אנשי גדוד 50 ואנשי 188, ושלושת אנשי גדוד 82, בן ציון קוטלר, בני מילר ורובי ריימקס.

פינקל, יעלון, ואריאל, נותרו כל היום מוטלים בין הסלעים סובלים מצמא נורא ומכאבים, לעת לילה, פינקל ויעלון שיכלו לנוע זחלו דרומה כשהם משאירים בלית ברירה את אריאל הפצוע לבדו. בשעות הבוקר שלמחרת יום שני 8.10, חולצו שניהם ע"י טנקים של צה"ל שהגיעו מדרום במסגרת התקפת הנגד של צה"ל, ואילו אריאל, נפל בשבי לאחר שחיילים סורים גילו אותו.

הנצורים על התל חולצו ביום ב', 8/10/1973, בשעות הצהרים.

הטנק של הסמג"ד דני פסח ובו שישה אנשי צוות, בניהם אשר גולדמן הפצוע המשיך בנסיעות דרומה לכיוון רמת מגשימים, ומשם מערבה לכיוון גבעת יואב וחוף הכנרת במגמה לחזור אל רמת הגולן דרך בית המכס העליון.

באזור הבטיחה, הוריד מהטנק את אשר גולדמן שפונה לטיפול רפואי ואת איש הצוות הנוסף, יצחק נמדר. באותו מקום. הוא פוגש את מח"ט 188 בן שוהם שירד גם הוא מהרמה. דני פסח עולה לכלי שלו וממשיך אתו לנפח.

בנפח מארגן לעצמו פסח טנק חדש ומספח אליו שלושה טנקי שוט מטאור מיושנים של חטיבת המילואים 679, ויחד נעו דרומה, ממערב לציר הנפט, הטנקים נפרשו ובלמו את הטנקים הסורים באזור תל עבאס. בשעה אחת לערך, לא רחוק מהמקום שבו נלחמת פלוגה א על חייה מצדו השני של ציר הנפט, נפגעים כל הטנקים של "כוח פסח" דני פסח, ומ"פ המילואים משה וקס ושני אנשי צוות נהרגים.

עם אור ראשון, הגיע אליו סמח"ט 188 דוד ישראלי שהקים כוח של 12 טנקים שכלל 5 טנקי מילואים מחטיבה 179 בכדי לחסום את ציר הנפט מדרום לנפח. עד הצהרים ניהלו חילופי אש עם טנקים סורים שהתקדמו לכיוון נפח. כשאזלה התחמושת, שלח סמח"ט 188 את אילון ואת מ"פ המילואים איז'ו רייבנבך להתחמש באזור נפח. תוך כדי תנועה, נפגע איז'ו רייבנבך ונהרג.

בתחילת ההתחמשות, הגיח טור טנקים סורים, בחילופי האש, ספג הטנק שלוש פגיעות, אילון ונהג הטנק נפצעים והצוות שנטש את הטנק, מסתתר תחת ירי בין הסלעים. לא רחוק מהם, מצאו ג'יפ נטוש ואתו התפנו דרך ציר הנפט לתאג"ד ליד בית המכס.

בהמשך הגיע למחנה נפתלי, שם אורגן כוח של חמישה טנקים בפיקודו של אהוד דפנא "אודי חמודי"

ביום שני 8.10 בלילה התייצב הכוח על הרמפות בעמק הבכא, בשעה 2 לערך נפגע הטנק משתי פצצות RPG ואילון נפצע קשה בכל חלקי גופו והתעורר בבית חולים צפת, חדר מלא מכשירים, אחרי ניתוח בבטן, לבד ועם אחות צמודה…
כבר בסוף נובמבר, חזר לשירות.

נאספים בתל פארס

"כוח ציר הנפט" התחלק בבוקר לשנים, ארבעה טנקים באזור צומת הג'וחדר וארבעה טנקים על הרמפות ליד מוצב 115.

מוצב 115

עם עלות השמש נעים טנקים סורים לכיוון המוצב, השמש וענני האבק שממול, מקשים על התותחנים להבחין במטרות, במקביל נפתחת הרעשה כבדה ומדויקת, שממנה נפגע ונהרג סמ"פ פלוגה ב, ג'ק כהן הלל.

טען הטנק צביקה גנות שהיה מט"ק בהכשרתו, עלה לפקד ופינה את הטנק עם מפקדו ההרוג לתל פארס.

שלושת הטנקים שנותרו ליד המוצב ממשיכים בניסיונות לבלום את הסורים כשהתחמושת הולכת ואוזלת, בשעה 09:30 מתקבלת הפקודה לנטוש את העמדות לפנות את המוצב, האנשים ששהו במוצב עולים על סיפוני הטנקים הפונים מערבה לכיוון תל פארס, בהגיעם לכביש הישובים הם מבחינים בטנקים הסורים הראשונים שמגיעים מכיוון רמפת המג"ד. הם עוצרים את הטנקים עמוסי המפונים, פותחים באש ופוגעים בטנקים המובילים. לאחר מכן, הם ממשיכים בתנועה לכיוון תל פארס.

צומת הג'וחדר

גם המצב של הכוח בצומת איננו מעודד מול הכוח הסורי המתקדם.

עוזי אוריאלי מדווח למג"ד עודד ארז על מצבו ומקבל בסופו של דבר פקודה לנוע מזרחה (!) אל תל פארס, בשעה 08:00 לערך מועלים הפצועים על ארבעת הטנקים התקינים הנעים צפונה ומזרחה לכיוון התל, שם היו המג"ד וכוח נצור. וכל זאת, בהסתר ובמקביל לכניסת כוחות סורים מערבה.

בשעות הבוקר נעו שני הנגמ"שים צפונה על ציר הישובים, בזמן התנועה, נפגשו עם אמבולנס עמוס פצועים, הפצועים הועברו לנגמ"שים אשר פנו צפונה אל תל פארס כשהרופא ד"ר איין כהן, מטפל בהם תוך כדי תנועה. בהגיעם לתל, הוכנסו הפצועים לבונקר, כשהרופא וצוות החובשים ממשיכים לטפל בהם במסירות .

בשעה 10:00 לערך, מתרכזים באזור תל פארס ולמרגלותיו בפיקודו של מג"ד 53 עודד ארז 15 טנקים שהם כל הטנקים שהיו מאזור הג'וחדר ועד מדרום למוצב 111, במקביל, פונה מוצב 111 כך שממוצב 110 ודרומה, לא ניצב בשעה זאת אף טנק ישראלי בפני הסורים והמוצב היחידי שמחזיק מעמד בגזרה, הוא מוצב 116.

שישה מתוך הטנקים על התל (מקלף, סימינובסקי, אורן, אטינגר, סיטקוב וגנות – טנק הסמ"פ), שייכים לגדוד 82. בנוסף מתרכזים על התל למעלה ממאה חיילים מיחידות שונות: גדוד 50, מודיעין, אנשי צוות ללא טנקים נ"מ תותחנים ואנשי רפואה.
התל וסביבתו הוא עכשיו "אי ישראלי בודד בתוך ים סורי".

בשעה ארבע לערך, מנסים הסורים לכבוש את התל באמצעות מסוקים ובהם כוחות קומנדו. שלושה מסוקים מופלים באמצעות מקלעי הטנקים, מסוק רביעי נפגע, אך מצליח לנחות ולהוריד את החיילים שעליו. מאש הטנקים, נפגעים רוב החיילים הסורים והיתר מתפזרים.

לקראת דמדומים, מקבל מג"ד 53 אישור מאג"ם הפיקוד לפנות את התל ולפנות מערבה לכיוון הכנרת, תוך מעבר בין הכוחות הסורים הפרוסים סביבם.

כשיורדת החשכה, מתארגנת לתנועה השיירה שלימים תקבל את הכינוי "שיירת הרפאים" . על הטנקים והנגמ"שים מועמסים הפצועים וההרוגים, יתר החיילים, מטפסים על הטנקים ונאחזים בכל זיז אפשרי.

מגדוד 82, נמצאים בשיירה הטנקים והצוותים של גידי מקלף, גיגי אורן, שעל הטנק שלו עלה כאיש צוות חמישי גבי רפאלי, יששכר סיטקוב, שוקי אטינגר, ורפי סימינובסקי, וכן, הצוותים שהטנקים שלהם נפגעו וכן צוות החימוש של הגדוד והרופא הגדודי.

זמן קצר לאחר תחילת התנועה, פורס טנק המג"ד זחל, עודד ארז מטפס על הטנק של גיגי במטרה "לתפוס פיקוד", גיגי שאיננו מזהה אותו בחשיכה, משלח אותו לדרכו, דבר דומה קורה על הטנק של אטינגר, רק סיטקוב מזהה אותו ומפנה את צריח המפקד.

בעודם נוסעים, מתגלה מולם חניון של כוח סורי, שלא ניתן לעקוף אותו,

"תעברו אותו בשקט" מתקבלת הפקודה,

שני הטנקים הראשונים בשיירה מצליחים לעבור בין הכלים הסורים ללא תגובה עד שאחד הטנקים הסורים מתעשת, ופוגע מטווח אפס, בטנק השלישי בשיירה, של רפי סימינובסקי , שלמרות הפגיעה ממשיך לתפקד.

גידי מקלף, יורה גם הוא מטווח אפס ומשמיד את הטנק הסורי, מעוצמת הפיצוץ, עפו רסיסים לכל עבר שחלקם פגע ופצע את גיגי אורן. ע"פ גיגי, הוא שירה (או שגם וגם). בתוך המהומה, הטנק של סיטקוב שעליו מפקד עודד ארז נתקע בתעלה, וכל אנשי הצוות נוטשים אותו ומטפסים על הטנקים האחרונים בשיירה.

בחצות לערך בעודם נעים בציר אל מעלה גמלא "ציר פיקרדו" נתקלת השיירה בכוח טנקים של גדוד 39, גדוד המילואים של חטיבה 188 שאיננו מזהה שאלו טנקים ישראלים ופותח באש. שיירת הרפאים זיהתה שמדובר בטנקים ישראלים. טרם שהתגלתה הטעות הטרגית, נפגע מאש גדוד 39 הטנק של עוזי אוריאלי , מוביל השיירה. קמב"ץ גדוד 53 , יוסי ספיר, שהיה בטנק המוביל נהרג, והמ"פ אוריאלי נפצע. בזמן התקרית, חלק מהאנשים, מגדוד 50 והיחידות הנלוות מתל פארס, שהיו ע"ג הטנקים, קופצים מהם ונעים רגלית מערבה דרך המצוקים של נחל דליות. לאחר קבלת טיפול רפואי, ממשיכה השיירה בדרכה, יורדת לכנרת, ומשם מטפסת צפונה, חזרה אל מחנה ירדן ברמת הגולן.

בשעות הבוקר של יום שני, 8.10 מגיעים האנשים שבורים ורצוצים אל מחנה ירדן, לשם הוזעקו בשל דיווח מוטעה כי הבסיס הותקף ע"י קומנדו סורי.

הכוח נע בהמשך למחנה נפח, קצין החימוש, ברוך לויטין מרכז תחת פיקודו את אנשי החימוש והרפואה של הגדוד שהתקבצו במקום, כולל החולייה הטכנית הגדודית.

הכוח שהתנתק מהגדוד מעניק טיפול לכוחות באזור.

לקראת ההבקעה למובלעת הסורית שתהיה ביום חמישי 11 אוקטובר, חובר הכוח לגדוד 77, בהמשך נבנה כוח מחודש על שרידי גדוד 82 בפיקודו של יאיר נפשי, אליו חבר צוות החימוש בתקופת מלחמת ההתשה במובלעת.

מפה 5 : מסלול ״שיירת רפאים״ . (7-8.10.73 בלילה)

אנשי השלישות והמפקדה בגדוד, מש"ק החינוך- אמנון כפכפי, מש"ק בונקר תחמושת – יוסף שץ, פקיד שלישות גדודי – שלום בורשטיין, היו טנקיסטים ומפקדי טנקים בהכשרתם.

בשעות אחר הצהריים, של יום ראשון, התקשר אמנון כפכפי בטלפון ממחנה נתן למפקדת גייסות השריון ושאל האם להצטרף לגדוד מאחר שהם מט"קים במקצועם הצבאי. נאמר להם להגיע בכוחות עצמם לחדר המבצעים במחנה פילון שם יתודרכו לגבי ההמשך. מיד יצאו השלושה בטרמפים בדרכם לצפון הארץ. בהמשך, אות הקריאה שלהם היה "אשנב 3"