ביום זה פתחו הסורים בשתי התקפות חדשות וגדולות שבהם הטילו למערכה, כהימור אחרון, את רוב הכוחות שנותרו להם, כולל ממרחב דמשק !.
התקפה אחת : בין רכס הבוסטר לבין החרמונית, בעמק שנודע לימים כ"עמק הבכא", בכוח של כ- 150 טנקים, בעיקר של חטיבה 81 מדיוויזיה משוריינת 3, וגדוד מ"פלוגות ההגנה" של רפעת אסד עם טנקי 62T.
מולם עמדו כ – 43-45 טנקים, (עפ"י חלק מהגרסאות) של חטיבה 7,וארבעה טנקים של חטיבה 188 . יצויין כי פלוגות א, ג של גדוד 82 אשר מנו כ- 15 טנקים, נכללו בספירה של חטיבה 7.
התקפה נוספת: מאזור חושניה לכיוון מרחב נפח, גם בכוח של כ- 150 טנקים, רובם מדיוויזיה משוריינת 1 שלה טנקי 62T. מולם עמדו כ – 60 טנקים כולל טנקי פלוגה ב. חלק ניכר מהטנקים היו שוט מטאור ישנים המונעים בבנזין.
קרב עמק הבכא
- פלוגה א
בשעות הקטנות של הבוקר נצטוותה הפלוגה לנוע צפונה לכיוון מסעדה ולסרוק באש, בחשיכה וללא אמצעי ראיית לילה, את השטח המיוער שמדרום ומזרח למסעדה, מחשש להימצאות אנשי קומנדו סורים שכנראה נחתו באזור באמצעות מסוקים.
בסריקה לא התגלו כוחות אויב, והפלוגה נקראה חזרה אל גזרת עמק הבכא בכדי לתגבר את גדוד 77. בדרך חזרה, ממזרח לבוקעתא, פרס הטנק של יהושע חיות זחל ונשאר במקום, יהושוע חיות שהבחין מאוחר יותר בכוח חי"ר סורי גדול שהתמקם על גבעה במרחק כמה מאות מטרים ממנו, נכנס לרשת של מח"ט 7 יאנוש, ודיווח לו ישירות על המצאות אותו כוח, שהתברר בהמשך ככוח קומנדו שהונחת ממסוקים.
יאנוש "לקח את הדיווח ברצינות" ושלח לאזור את פלוגת הסיור של החטיבה ,שבדרכה אוספת את הצוות של חיות, חיות והטען עולים על הנגמ"ש של מפקד הפלוגה אורי כרשני. יתר 7 טנקי הפלוגה המשיכו בדרכם והצטרפו לשבעת טנקי גדוד 77 ממערב לעמק הבכא.
בשעה 07:00 מבחינים הכוחות בענני אבק עצומים מיתמרים ממזרח, ומתוכם מתגלים טורים אין סופיים של טנקים, נגמ"שים ומשאיות הנעים מערבה.
בשעה 8:00 החלה הפגזה סורית אדירה אשר נחתה על הכוחות לכל רוחב הגזרה. בעקבותיה הגיחו הטנקים הסורים. הטנקים הישראלים עולים לעמדות, יורים ופוגעים בטנקים המתקדמים מטווחים של שניים, שלושה ק"מ. למרות הפגיעות הקשות, הטנקים הסורים, בעקשנות ראויה לציון ממשיכים להתקרב, והקרב מתנהל מטווחים של מאות מטרים כשבמקביל, התחמושת הולכת ואוזלת.
בשעה 12:00 לערך, אוזלת התחמושת והפלוגה מקבלת אישור לנוע לצומת ווסט ולבצע "מלא מחדש".
לאחר מכן, הפלוגה חוזרת ומתייצבת בין גדוד 77 בפיקוד קהלני, מצפון, לבין תל ג'ית מדרום שעליו עומדת פלוגה ג .
גבע על התנהלות אנשי הפלוגה בקרב:
"צריך לציין שבפלוגה וגם באחרות ניכר שימי המלחמה הפכו את כולנו למקצוענים יותר , זהירים יותר ובו זמנית יעילים יותר. אינני רוצה לציין את מספר טנקי האויב שהושמדו , אך רבים מהם דלקו באש מול עינינו. ניכר כי המט"קים והקצינים עלו לרמת תפעול מצוינת, שיתפו אחד השני בניהול האש ובציוני מטרות, והכל נעשה יותר חלק ושוטף."
בשעות הצהרים החלו הסורים לסגת כשפגזי הטנקים מלווים אותם ופוגעים בהם, בעיקר ליד המעברים שנבנו על תעלת הנ"ט, כתוצאה מכך, חלק מהטנקים "נכלאו" ממערב לתעלה נפגעו שם או ננטשו. "
לקראת ערב נרגעה האש, כשהטנקים הסורים הבוערים מאירים את שמי הערב היורד.
- צוות יהושע חיות
הצוות שנאסף ע"י פלס"ר 7 מצטרף לקרב העקוב מדם, עם הקומנדו הסורי ליד בוקעתא, קרב שבו נהרגו 24 מחיילי הפלס"ר, ומפקד פלוגת השרמנים שהגיע לסייע להם.
יהושע חיות, שהיה בנגמ"ש המ"פ אורי כרשני שנהרג גם הוא, החליף את המא"גיסט שנפגע ולאחר זמן קצר נפגע פגיעה קשה בזרועו.
שרידי הפלוגה ובכללם אנשי הצוות של חיות פונו ע"י מחלקת טנקים מחטיבת המילואים 679 שנשלחה לסייע להם.
טנקים סורים פגועים ממערב לתעלת הנ"ט
- פלוגה ג
באור ראשון, הפלוגה נמצאה על רכס הבוסטר, ממזרח הגיחו שני מסוקים סורים. ע"פ התרגולת, הטנקים יצרו "ארגז אש" באמצעות ירי מקלעים, בקשר נשמע קולו של יאנוש המח"ט העומד מאחור
"1 של טייגר (אורי סגל) אתה לא פוגע"
כשהמסוקים ממשיכים בטיסתם מערבה ללא פגע.
העלבון עדיין מהדהד כשמסוקים חוזרים מזרחה לאחר שהנחיתו את אנשי הקומנדו שבבטנם.
עכשיו,
"לא ארגז אש ולא בטיח", אומר סגל לשמעון סבח התותחן,
״רק פגז. שים חלול בהיסט 4 (אלפיות) לפנים, אש! ״
המסוק נבקע ומתרסק.
בשעות הבוקר גלשו טנקי הפלוגה מהרכס ותפסו עמדות צפונה משם בתל ג'ית, בפינה הדרום מערבית של עמק הבכא.
הפגזה נוראית, שיירות כלי אויב עד האופק התקדמו לעבר הטנקים הפגיעות בטנקים המתקדמים לא גרמו לטור הענק לעצור.
הפקודות של זמיר: כמו בתרגיל. פגז אחרון, כולם נותרו ללא תחמושת, זמיר ביקש אישור לסגת ולא קיבל,
"תחזיק מעמד עד 15 דקות, התגבורת בדרך".
מגיעה התגבורת "כוח התעמלות הבוקר", כוח של 11 טנקים בפיקודו של סא"ל יוסי בן חנן, (מג"ד 53 עד חודש לפני המלחמה ובנו של מיכאל בן-חנן שמדי בוקר העביר ברדיו אימון התעמלות קצר). הסורים נשברים, מסתובבים לאחור ונסוגים מזרחה.
לימים אמר יאנוש:
"פלוגת טייגר הגיבורה, אתם הצלתם את האגף הדרומי של חטיבה 7 בעמק הבכא, אתם בלמתם את הציר העיקרי (של הסורים) עד שיוסי בן חנן בא להחליף אתכם".
רונן בר אוריון היה עד חודש ספטמבר 1973 מט"ק בפלוגה ד, ואז עבר לתפקיד סמל מבצעים במפקדת הגדוד. כשפרצה המלחמה, עדיין שהה יחד עם חלק ממפקדת הגדוד במחנה נתן.
בתאריך 8.10 הגיע לבדו בטרמפים למחנה פילון, ומשם נשלח למחנה נפתלי שם מצא טנק, ארגן צוות ונסע אתו עד טבריה, בטבריה נעצר וקיבל פקודה להעביר את הטנק שלו לקצין מילואים וחזר למחנה נפתלי.
עם אור ראשון למחרת, 9.10.73, צוות שבפיקודו שכלל בנוסף איש מילואים כתותחן, ואת אנשי מפקדת הגדוד, אהרון פיליש טען קשר ודוד ויצמן כנהג, קיבל פקודה לעלות לרמת הגולן באמצעות טנדר גלדיאטור הצבאי אל בית המכס, לנסות ולאתר טנק נטוש כלשהו במרחב ולהצטרף ללחימה לכל כוח שעמו יוכל לחבור. במחנה נפתלי קיבל רונן, מפה והוראות הקשר של חטיבה 7.
לאחר נסיעה הלוך ושוב על ציר הנפט, כאשר כל שראו היו אין ספור טנקי שוט פגועים ושרופים, פגשו באזור צומת נפח טנק מזווד ומצויד כשעליו אנשי צוות במצב מנוחה, לשאלה אם ראו טנק תקין נטוש כלשהו התקבלה תשובה המנצחת:
"אם אתם כל כך רוצים להילחם קחו בבקשה את הטנק שלנו, ושיהיה לכם בהצלחה".
הצוות עלה "במהירות האור" על הגלדיאטור הצבאי ודהר בחזרה לתחומי הארץ ,בעודם משאירים את הטנק לרונן וצוותו.
רונן קרא בקשר לכל יחידות הגדוד, הציג את עצמו כטנק בודד מלא תחמושת שמצטרף למלחמה. ומאיר זמיר היה הראשון שקפץ על המציאה וכיוון אותו להגיע אליו לבוסטר להיות 2ב של דובי פאוסט, הצוות עוד הספיק להצטרף לאקט האחרון של הלחימה על עמק הבכא.
- אשנב 3
לפנות בוקר הגיע הטנק של "צוות השלישות" לכפר בוקעתא, ועם אור ראשון חצה אותו לכיוון מזרח עד לגדר המערכת שם פנה לכיוון דרום והצטרף באופן עצמאי לקבוצת טנקים שעמדה על רמפה מצפון לעמק הבכא וירתה אל המוני הטנקים והנגמ"שים המתקרבים. למרות הפגיעות הרבות, המשיכו הסורים להתקדם עד אשר לא ניתן היה להנמיך את התותח. בכדי להשיג הנמכה, ירד הטנק לעמדה חשופה במדרון הקדמי המסוכן של הרמפה.
לאחר מספר דקות של ירי, ספג הטנק פגיעה שממנה נהרג הטען שלום בורנשטין, המפקד, איש המילואים, שמואל זמל נפצע והועף מהטנק, הנהג אמנון כפכפי שנפצע בגבו ובידיו, נלכד בתא הנהג והצליח להיחלץ רק לאחר שעה ארוכה. יוסף שץ נחלץ ללא פגע.
הנפגעים חולצו לאחור ע"י טנק שכן שמפקדו נפצע. לאחר שהנפגעים פונו, עלה יוסף שץ לפקד על הטנק, וחזר לרמפה להמשך הלחימה.
בהמשך, בתאריך 11.10, הצטרף יוסף שץ כתותחן לטנק של רונן בר אוריין במקום איש המילואים, שהחליט כנראה "שהמלחמה הספיקה לו" ונעלם.
- כוח יוסי בן חנן
במחנה ירדן מארגן יוסי בן חנן כוח שכונה "כוח התעמלות הבוקר". בשעות הצהרים לקרב עמק הבכא. שני מט"קים של פלוגה ד שהגיעו למחנה ירדן ב"שיירת הרפאים" ,יששכר סיטקוב, ושמואל אטינגר, מצטרפים כאנשי צוות לטנק בפיקודו של שמואל אסקרוב סמג"ד 53, שנפצע כזכור על מוצב 111 בשבת, לאחר שאסקרוב נפצע פעם נוספת, החליף אותו יששכר סיטקוב.
מפה 7 - הקרב על עמק הבכא. מיקום הכוחות ובכללם פלוגות א, ג (9.10.1973)
סיכום: פלוגות גדוד 82 בקרב על עמק הבכא
במשך השנים הובלט מקומם של הקרב על עמק הבכא ושל חטיבה 7, בדגש לגדוד 77 , במערכה על רמת הגולן, בתרשימי הקרב השונים מוצגים סימוני הכוחות השונים ולו גם של טנקים בודדים ברובם.
אך נפקד מקומן של הפלוגות המבצעיות א' ו ג' מגדוד 82.
עד היום יש אי בהירות באשר לכמות הטנקים של חטיבה 7 אשר השתתפו בקרב עד הגעת "כוח בן חנן", כאשר המספרים נעים כאמור בין 42-45 בחלק מן הכתובים לבין 25 טנקים תקינים כפי שמספר יאנוש בקולו בסרט מטעם קצין חינוך ראשי על קרב עמק הבכא.
הקרב בגזרת נפח
- פלוגה ב
הפלוגה, תחת פיקודו של יעקב צ'סנר, יחד עם הגדוד של משה הראל מחטיבת המילואים 679, נפרשת באור ראשון ותופשת עמדות על רכס דלהמיה בין השיפון ליוסיפון מדרום לציר קטקומבה.
על הכתף של היוסיפון התמקמו חוליות נ"ט סוריות, ההנחיה של צ'סנר הייתה לא לחשוף את אגף שמאל בכדי לא להיפגע מטילי הסאגר שנורו משם. שני טנקים שכנים של גדוד משה הראל שלא נזהרו, נפגעו מאותם טילים.
בשעה 07:00 החלו הטנקים הסורים להתקדם מלווים באש ארטילרית כבדה, הפלוגה מצליחה לפגוע בטנקים המתקדמים גלים גלים מטווחים הנעים מקילומטר וחצי ועד מאות מטרים. למרות אמצעי הזהירות, נפגע טנק מ"מ 3 מודי כספי מטיל סאגר, כספי נפצע ומפונה לאחור.
בשעות הצהרים הואטה תנועת הכוחות הסורים ולאחר מכן נעצרה.
בשעה 16:00 ניתנה לחטיבה פקודת התקפה במטרה להשתלט על אזור רמתניא , ולשלוט באש על העמק שבמזרח למרגלות תל פזרה.
למרות התנגדות עיקשת המלווה באש ארטילרית כבדה הצליחו הכוחות לקראת חשיכה לכבוש את רמתניא, יחד עם יחידות נוספות של אוגדה 146 שהגיעו מדרום, ולהדוף את הסורים מזרחה.
בשעות החשיכה נסוגו כל הטנקים הסורים אל הקווים של פתיחת המלחמה.
מאחור נותרו בעיקר יחידות חי"ר עם אמצעי נ"ט ויחידות נ"ט ייעודיות.
הפלוגה נכנסה בלילה לחניון, כאשר כמו בלילה הקודם, היא מקבלת טיפול "מפנק" מאנשי המילואים של חטיבה 679. במקביל, מודי כספי שנפגע חוזר כבר בערב, ואילו קצין המילואים וגמן "מסיים את שירותו" בפלוגה ב', וחוזר ליחידת האם שלו.
סיכום היום
ביום זה התבצעו ההתקפות האחרונות של הסורים במסגרת הניסיון שלהם לכבוש את רמת הגולן.
בערבו של היום, נסוג רובו המכריע של הכוח ששרד מעבר לקווים של תחילת המלחמה ,כשהם מותירים מאחוריהם כ – 1,200 טנקים פגועים ונטושים, רוב רובו של הכוח שדהר מערבה רק ארבע יממות קודם לכן.
פלוגות גדוד 82 שנלחמו יחד עם האחרים "בשיניים ובציפורניים" מילאו תפקיד חשוב ומהותי בהישג האדיר, ביום הזה ובימים שקדמו לו.