חטיבה 7 עולה לרמה

חטיבה 7 הייתה "חטיבה מטכ"לית" שבסיס הקבע שלה היה ב"מחנה נתן" בבאר שבע וכלל מפח"ט וגדודים 82 + 75. גדוד 77 היה מוצב ברפידים. החטיבה הייתה מיועדת בזמן חירום להילחם בסיני, בדגש על כך ששתי פלוגות מגדוד 82 שאומנו על פעילויות מיוחדות – במטרה לצלוח את תעלת סואץ.

  • גרירת גשר הגלילים ע"י פלוגה א.
  • השקת דוברות ע"י פלוגה ג.
ערב מלחמת יום הכיפורים, חיילי החטיבה השאירו את הטנקים שלהם בבסיסים השונים בדרום והגיעו ברובם אל רמת הגולן בהטסה. שם, הצטיידו בטנקים של יחידות המילואים הצפוניות לאור צפי שתגבור הכוח ברמת הגולן הנו זמני בלבד.

הרכב החטיבה לאחר העלייה לרמת הגולן

החטיבה כללה שלושה גדודים:

גדוד הטנקים הראשון של צה"ל – בפיקודו של רס"ן חיים ברק, אשר קיבל את הפיקוד על הגדוד בספטמבר 73 מעמרם מצנע, וסגנו : סרן דני פסח.

2 פלוגות מבצעיות:

פלוגה א "אמפא"

בפיקודו של סגן אלי גבע, שהייתה מיועדת כאמור לגרור את גשר הגלילים עבור חציית תעלת סואץ.

פלוגה ג

אשר קיבלה בהמשך את הכינוי "טייגר" בפיקודו של סרן מאיר זמיר שהייתה מיועדת כאמור לגרור ולהשיק דוברות עבור חציית תעלת סואץ. הפלוגה מנתה שתי מחלקות בלבד.

2 שתי פלוגות צמ"פ:

שתי פלוגות שהיו בתחילת האימון השריונאי הבסיסי,
צמ"פ, ראשי התיבות של צוות, מחלקה, פלוגה.

פלוגה ב "בנד"

בפיקודו של סרן יעקב צ'סנר

פלוגה ד׳ "דומם"

בפיקודו של סרן דני לוין

בליל 5.10.73 עלו שתי פלוגות הגדוד אל רמת הגולן בנסיעה יחד עם הנגמ"שים ונערכו בצפון רמת הגולן בקרבת צומת ווסט.

נקודה להדגשה

חיילי פלוגות הצמ"פ נכנסו למלחמה כשבאמתחתם כ – 15 ימי אימונים בלבד !
מבלי שהשלימו כהלכה את השלב הראשון של אימון הצוות.

זאת כי הצמ"פ שהחל בראשית ספטמבר, נקטע לכ-10 ימים, בשל טקס (בלטרון) לציון 25 שנים לקרבות חטיבה במלחמת העצמאות 7, ושתי פלוגות הצמ"פ הוקצו לעבודות הכנת האתר לטקס.

יש לציין שאנשי צוות "ירוקים" אלה היו לוחמי חי"ר מנוסים , לאחר כשנה וחצי של שרות קרבי, דבר שהקל על השתלבותם בקרב למרות מיעוט האימונים עם טנקים.

גדוד טנקים בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני וסגנו, סרן איתן קאולי.
הגדוד כלל ארבע פלוגות טנקים אשר היו לאחר סיום אימון הצמ"פ ואימון גדודי, ובגלל הכוננות טרם פוזרו למערך ה-שוט הסדיר בשריון.

גדוד החרמ"ש של החטיבה בפיקודו של סא"ל יוס אלדר וסגנו רס"ן יוסי מלמד.
הגדוד, המוקטן למעשה, כלל פלוגת חרמ"ש ואת פלוגת הסיור החטיבתית.

שהוקם למעשה אך יומיים טרם המלחמה , וסופח לחטיבה 7, בפיקודו של סא"ל משולם רטס וסגנו סרן גדעון ויילר. הגדוד היה "גדוד על הנייר" אשר נועד לשעת חירום והורכב סופית רק יום לפני המלחמה ממדריכי וחניכי קורסים שונים (כולל חניכי בה"ד 1) וכן חיילי מנהלה שעברו הכשרה שריונאית. יחידות הגדוד ברמות השונות, לא עברו מעולם אימון משותף. הגדוד כלל שלוש פלוגות טנקים.
ביום שישי 5.10.73 בשעות הבוקר, התקבלה במטכ"ל ההחלטה להעלות את כל חטיבה 7 לרמת הגולן ולצרף אליה כאמור, את גדוד 71.

לפני מלחמה – פלוגה.. ב ...עומדים מימין ...יושבים, מימין...

עולים לרמה

שתי פלוגות של גדוד 77 ומטה הגדוד הגיעו בערב ראש השנה, 26.9.73, בהטסה מסיני אל שדה התעופה במחנים ומשם הוסעו אל "מחנה ירדן" ברמת הגולן. פלוגות אלה הצטיידו בטנקים שהיו שייכים לגדוד 39, גדוד המילואים של חטיבה 188. לפלוגות אלה הצטרפו כמה צוותי צמ"פ מגדוד 82 שהשלימו את החוסרים בפלוגות.

למחרת, במהלך החג, הצטרף אליהם חפ"ק החטיבה עם המח"ט אל"מ אביגדור (יאנוש) בן גל.

למחרת החג, ביום ראשון 30.9.73 , הצטרפו עוד שתי פלוגות של גדוד 77, שאחת מהן, הפלוגה של אמנון לביא, עמדה לפני פירוק ומנתה רק מחלקה אחת. שתי המחלקות הנוספות, חולקו בין הפלוגות האחרות.

ביום ראשון, 30/9/1973, חזרו צוותי הצמ"פ של גדוד 82 חזרה לבסיס במחנה נתן, להמשך אימוני הצמ"פ.

פלוגה ג

הפלוגה בפיקודו של מאיר זמיר, עמדה לפני פירוק ומנתה רק שתי מחלקות.

מחלקה 1 בפיקוד אורי סגל ומחלקה 2 בפיקודו של דובי פאוסט. שתי המחלקות מנו שני טנקים, בלבד, כל אחת.

בראש השנה, 27.9.73, עלתה הפלוגה המוקטנת אל רמת הגולן ממחנה נתן והצטרפה לגדוד 77 במחנה ירדן. שם הצטיידה בטנקים של גדוד המילואים 39.

במסגרת ההצטרפות אל גדוד 77 קיבלה הפלוגה את תדר הקשר של פלוגה ט ואת הכינוי טייגר.

ביום שני 1.10.73 מצורפת לפלוגה המחלקה של רוני לפבר שהייתה שייכת לפלוגה ג בגדוד 77 (של אמנון לביא) כמחלקה 3. את הפלוגה משלים הסמ"פ מאיר אברמוביץ.

אורי סגל, מ"מ וותיק לאחר הדרכה של שני מחזורי צמ"פ נכנס בחודש מאי 73 ללשכת מג"ד 82, עמרם מצנע לקבלת שיבוץ מבצעי ראשון.

הבחירה היא בין שתי הפלוגות המבצעיות, פלוגה א ופלוגה ג.

פלוגה א – בפיקודו של  אלי גבע, קצין אסרטיבי  ומקצועי.

פלוגה ג – בפיקודו של מאיר זמיר, ידוע על סעיף "קשיחות", שעבר את מרבית שירותו הסדיר כאיש צוות ורק לאחר מלחמת ששת הימים, בעידודו של גורודיש, נשלח לקורס מט"קים ולקק"ש.

זו הסיבה כנראה שתמיד דאג לחיילים, אהב אותם אהבת אמת כאילו היו ילדיו. זמיר הוא פרחח, חיית בר, ילד השדה אבל בקצינים הוא רדה.

המח"ט יאנוש – בעצמו מזן דומה לזמיר בחלק מאישיותו, אבל מרקע אירופאי שמרני מיושן, לא חיבב את זמיר בהתחלה, ולא הסכים למנות אותו לסמג"ד. זמיר הבהיר שיעזוב, אם לא יקודם ויאנוש לא התרגש מכך. לקראת סוף אוקטובר 73 עמדה הפלוגה להתפרק וזמיר עמד להשתחרר מצה"ל.

EliGeva
אלי גבע
מפקד פלוגה א׳
meirZamir
מאיר זמיר
מפקד פלוגה ג׳

הקצינים האחרים שכבר שובצו, חיכו בשק"ם, ממתינים בסקרנות לשמוע היכן שובץ,

"נו, תפסיק למתוח סגל, אצל מי"?,

"מעכשיו אני מ"מ 1 של זמיר".

השתררה דממה קצרה,

"סגל.. אתה לא נורמלי!  הוא יאכל אותך בלי מלח, זה פרא אדם זה! כנס למצנע עכשיו ובקש החלפה, תגיד שטעה, שטעית ! עוד לא מאוחר ולמה בכלל הסכמת?".

"הסכמתי" מדגיש אורי, "כי אם ללכת למלחמה אני מעדיף ללכת אתו".

רוני לפבר, מ"מ 3 מגדוד 77, מגיע לזמיר ומספר:

״שלום אני רוני״.

"תביא את הטנקים שלך אבל שים אותם מאחור אני לא רוצה לראות אותם"…

לא ידעתי שצריך לפחד מזמיר ודיברתי אתו בגובה העיניים.

פלוגה א

זאת הפלוגה שצהל אימן וייעד לגרירת גשר הגלילים לחציית תעלת סואץ. בחודש שלפני המלחמה התאמנה הפלוגה בזיקים.

על מנת לא להשאיר את הפלוגה באוהלים במשך יום כיפור עברו אנשי הצוות למשך החג למחנה נתן.

ביום שישי, 5.10.73  בשעות הצהרים, בהתאם להוראת המח"ט, הוסעה הפלוגה לבסיס חצרים להטסה לרמת הגולן. למרות זאת, קצין המודיעין של חיל האוויר הורה לפלוגה לטוס לסיני.

על פי הנחיית יאנוש, חגי רגב קצין אג"ם של חטיבה 7, הגיע לחצרים לוודא שהפלוגה טסה אל שדה התעופה במחנים. משם הוסעו אל מחנה פילון ליד ראש פינה והצטיידו בטנקים של חטיבת המילואים 179.

הטנק שקיבל מט"ק 2א יהושע חיות, סבל מתקלות רבות אשר חייבו את הוצאת המנוע דבר שמנע את הצטרפותו ליתר הפלוגה אשר נעה על גבי מובילים אל שטח היערכות של הגדוד ממזרח לנפח.

"כשיסיימו לתקן את הטנק, תמצא מוביל ותצטרף אלינו", הורה לו גבע המ"פ לפני שנסע.

בשבת לפני הצהרים, הסתיים התיקון,
חיות ניגש אל הסגן אלוף שהיה אחראי סידורי התובלה וביקש מוביל,

"עוף לי מהעיניים" נבח על המט"ק שבסך הכול רצה להצטרף למלחמה.

חיות ירד עם הטנק לדרך המוליכה לבסיס "וארב" למובילים. כיוון את המוביל הראשון לטנק שלו והעלה עליו את הטנק. לשאלתו של הנהג "מה עם חתימה על הויזה" (אישור הנסיעה) מלמל משהו על סגן האלוף שיחתום, הלך מעבר לפינה ושרבט חתימה.

מכיוון שהנהג סירב לקחת אתו את אנשי הצוות, נאלצו הללו לנסוע לרמת הגולן בטרמפים. כשהגיע חיות עם הטנק, לקרבת נפח, הופיעו מטוסים סורים באוויר והנהג המבוהל של המוביל רצה להוריד את הטנק ולברוח, חיות עלה והוריד את הטנק מהמוביל ללא מכוון כנהוג. בעודו מסיר את רשת ההסוואה מהטנק, באורח פלא הופיע הצוות בריצה. משם נע הטנק והגיע לפלוגה שהחלה בהתארגנות לתנועה.

 

פלוגות ב, ד

הוסעו גם הן ביום שישי בשעות הצהרים ממחנה נתן אל שדה התעופה בחצרים משם טסו למחניים והוסעו למחנה פילון שבו הצטיידו בטנקים.

בתחילת יולי 1973, מגיע שלמה קשי חייל וותיק למדי, בוגר סיירת הנח"ל שהתחיל את שירותו בגרעין נח"ל בינואר 1972,  עם שאר חבריו אל בית הספר לשריון בג'וליס בכדי לעבור הסבה לשריון.

בג'וליס עברו במסגרת קורס "המקצועות" הכשרה לנהגים או לתותחנים ולטענים.
הכשרת התותחנים, מלבד שיעורי התאוריה, הסתכמה במטווח זעיר, דהיינו ירי באמצעות רובה זעיר למרחק של כמה עשרות מטרים, המדמה ירי בתותח.

בתחילת ספטמבר 1973 אמור היה להתחיל במחנה נתן מדרום לבאר שבע, פרק הצמ"פ שבו יתרגלו התנהלות כצוות כשהתותחנים יתרגלו לראשונה ירי תותחים.
בשלב זה, חולקו חניכי הצמ"פ לשתי פלוגות.

פלוגה ב – המ"פ יעקב צ'סנר (צ'ס) וסגנו יעקב (ג'ק) הילל. הפלוגה קיבלה את אות הקשר "בוק", מכיוון שצ'סנר מטבע הדברים לא אהב את הרעיון שבקשר תישמע הקריאה "תחנות בוק, כאן בוק" החליף את שם הפלוגה ל "בנד".

פלוגה ד – המ"פ דני לוין וסגנו גבי רפאלי, קיבלה את אות הקשר "דומם".

במקום להתחיל באימונים נשלחו כאמור החניכים של שתי הפלוגות בראשית ספטמבר להכין את טקס יום השריון בלטרון לרגל מלאת 25 שנים למלחמת העצמאות ולהקמת חטיבה 7.

וכך, במשך כשבועיים במקום להתאמן מימשו הנחלאים את הכלל השריונאי הוותיק,
"למה שזז מצדיעים ואת מה שעומד מסיידים".

רק באמצע ספטמבר התחיל אימון הצוות שבו לראשונה הצוות פועל כיחידה אחת וכל אחד לומד את תפקידו.

המיועדים להיות תותחנים התחילו במטווח באמצעות מקלע 0.5 המדמה תותח ולאחר מכן מטווח תותחים שכלל שלוש סדרות. לא תורגל ירי תותחים בלילה ולא תורגל ירי בתנועה.

ע"פ תוצאות הירי, שובצו המצטיינים כתותחנים והאחרים כטענים.

קשי, שהתאמן במסגרת פלוגה ד של דני לוין, שובץ כתותחן והועבר לפלוגה ב של צ'ס להיות תותחן בצוות המ"פ, העברה לפלוגה ב' נחשבה "לאסון לאומי" בקרב הנח"לאים בשל החשש מקשיחות צ'סנר.

הנח"לאים צדקו, המשמעת בפלוגה ב, הייתה קשוחה בהרבה, "ובנוסף לכל הצרות", צוות טנק המ"פ, ביצע את האימונים בפיקוד "מט"ק הטיפולים", מט"ק חסר ניסיון שאך סיים את קורס מפקדי טנקים.

לקראת ראש השנה שחל באותה שנה ב- 27 ספטמבר, יום חמישי, הייתה אמורה הפלוגה לעבור מסדר מ"פ בבוקר על הטנקים ולצאת הביתה לחופשת ראש השנה מיום רביעי שתתארך עד יום ראשון 30 בספטמבר.

צוותי הפלוגה הכינו את הטנקים "למסדר המ"פ" הראשון במשך יומיים. בבוקר אמר צ'סנר שאינו רוצה לעכב את כולם, ולכן יבדוק רק את הצוות שלו.

צ'סנר עלה לטנק לבדו עם 2 שקי יוטה ריקים וחוט ברזל ויצא אחרי 10 דקות עם 2 השקים מלאים חוליות מהמקלע המקביל, מפינות שלא נוכו, בעיקר מתחת לרצפה המסתובבת. הוא פסק שאם זו הרמה בצוות זה, סביר שכך כולם ובכדי שנלמד לקח –  הצוות שלו ירותק למחנה נתן לחופשת ראש השנה, שהייתה ארוכה מהרגיל : מרביעי עד ראשון. צ'סנר הקשוח הוכיח את המוניטין שלו והצוות שראה את החופשה הנכספת נמוגה, נשאר לעמוד עם דמעות בעיניו.

זמן קצר לאחר מכן, נשמעה קריאה ברמקולים,

"על כל אנשי הצוות בבסיס להגיע למבצעים".

קשי היה בטוח שהם עומדים לקבל רשימות שמירה לחג הארוך. להפתעתם, נאמר להם שהוכרזה כוננות, גד' 77 עולה לרמת הגולן וחסרים לו אנשי צוות.

מחיילי תחילת הצמ"פ נבחרו כ – 15 אנשי צוות אשר הוטסו משדה התעופה בחצרים לשדה התעופה במחנים. משם הוסעו אל מחנה ירדן ברמת הגולן. צוותי הצמ"פ השלימו את החוסר בפלוגות גדוד 77. במקביל אליהם הגיעו אנשי גדוד 77 שהגיעו בטיסה מסיני וקיבלו את הטנקים של גדוד 39, גדוד המילואים של חטיבה 188.

למחרת ראש השנה, יום ראשון 30.9.73, הגיעו הצוותים החסרים של גדוד 77 וצוותי הצמ"פ חזרו, הפעם באוטובוס צבאי, אל מחנה נתן להמשך האימון. הימים שני עד חמישי באותו שבוע עמדו בסימן מסלולי צוות רבים, כהכנה לבוחן צוות.

בחמישי אחה"צ, כמה חיילים השתתפו בגרירה והצבת מטרות לבוחן הצוות שתוכנן ליום שישי, 5 אוקטובר.

ואכן ביום שישי, 5.10.73 משעה מוקדמת בבוקר, התקיימו ברצף בחני צוות לפלוגה. צ'סנר המ"פ לא נכח כי יצא יום קודם לארגן את חתונתו, סגן מפקד הפלוגה, ג'ק כהן הלל, ניהל במקומו את הבחנים.

צוות המ"פ היה אמור להיבחן אחרון. בטרם תחילת המסלול נקרא לשוב ל"מכלאות" (לבסיס, שטח כינוס בסלנג השריונאי), שמחים וטובי לב כיוון שחשבו שהפעם הם יוצאים הביתה, אך להפתעתם ראו את חיילי פלוגות א', ב, ד עומדים במסדר "חית" עם ציודם, פק"ל + תד"ל ונשק אישי, על מגרש המסדרים.

אנשי פלוגה ב' לקחו את ציודם והצטרפו למסדר, שם נאמר להם שהם עולים לרמת הגולן. בדרך המוכרת הגיעו גם הפעם בטיסה מחצרים למחנים ומשם נסעו למחנה פילון ליד ראש פינה וקיבלו טנקים של חטיבת המילואים 179. במשך הערב והלילה הכינו את הטנקים בניצוחו של צ'סנר שקטע את ההכנות לחתונתו אשר נועדה להתקיים בתאריך 8 לאוקטובר. 

בשעה מוקדמת בערב הודיעו בכריזה ברמקולים בבסיס כי על הצמים לחדול מייד מהצום. להנגרים הובאו ארגזי קרטון עם חלות ושפופרות ריבה. חלק מהצמים הפסיקו את הצום לאלתר, אך רבים מהנחלאים, ואחרים, בחרו להמשיך בצום עד למחרת.

בלילה הוסעו הטנקים ע"ג מובילים, בליווי נהגי הטנקים, ושאר הצוותים עלו באוטובוסים לרמת הגולן שם חברו לטנקים שהורדו מהמובילים ונסעו בטור לשטחי הערכות בסינדיאנה שממזרח לנפח. לקראת בוקר נפרסו הטנקים בשטח וכוסו ברשתות הסוואה. מתחת לרשתות החלו בטיפול הכנה לתנועה, זיהוי תקלות ותיקונם וכמובן תאום כוונות.

בשעה 10:30 קראו לפלוגה למסדר עם המ"פ. החיילים הסתדרו בשלשות לפי צוותים.
הסגל, קצינים ומט"קים, עמד כרגיל בצד, וצ'ס הורה להם להצטרף למסדר.
קשי שפשף את עיניו בתימהון, הסגל עומד אתנו במסדר, כנראה שהמצב רציני.

"היום תתחיל מלחמה, אמר, לא ברור ע"י איזה צד. כל צוות ירוץ לטנק שלו, יקפל ויסגור את כל מה שנפתח לטיפול ותיקון, ומ-12:00 מוכנים לתחילת מלחמה. על כל צוות להשאיר שניים בכוננות נ"מ על מקלע המפקד ותחת הרשת, ושניים יכולים לישון".

קשי פנה לישון.

כמה דקות לפני השעה שתים,

"קשי תקום, קשי תקום, זה התחיל !."

מנומנם מתחת לרשת ורואה רביעית מטוסי מיג-17 מתכוננת לתקוף את בסיס הר אביטל, ובמקביל הפגזה חזקה מאד שהולכת ומתקרבת ממזרח, אך עדיין במרחק מאות מטרים רבים.

רפי סימינובסקי, המט"ק, צעק לאנשי הצוות

"להיכנס מהר לטנק, להניע מנוע ואת מנועי הצידוד בצריח. התחילה המלחמה".

בצהרי יום שישי 5.10.73 הוטסו שלושת פלוגות הגדוד אל שדה התעופה במחנים, משם הוסעו אל מחנה פילון ליד ראש פינה והצטיידו גם הם בטנקים של חטיבת המילואים 179 , מהאנגרים סמוכים לאלה של פלוגות ב', ד'..

בליל 5.10.73 עלו שתי פלוגות הגדוד אל רמת הגולן בנסיעה יחד עם הנגמ"שים ונערכו בצפון רמת הגולן בקרבת צומת ווסט.

הערכות חטיבה 7 צהרי יום כיפור, 6.10.73

שלושת פלוגות הגדוד בצירוף פלוגה ג של גדוד 82 נפרסו ליד צומת "עגבנייה" (השריון) כשני ק"מ ממזרח לנפח לשם הגיעו בנסיעה על זחלים מצומת נפח.

במשך יום שישי בלילה ושבת לפנות בוקר הועבר הגדוד שכלל שלוש פלוגות על מובילים לאזור סינדיאנה שממזרח לנפח, שם חנו הטנקים בשדרות מכוסים ברשתות הסוואה.
שלושת פלוגות הגדוד נערכו בצומת ווסט מצפון לנפח.
נערך גם הוא בצומת ווסט.