פיקוד צפון – "מלחמה היום"
שבת, 6.10.73 בשעה 10:30, לאחר ששב מישיבת המטכ"ל בתל אביב, מקיים אלוף הפיקוד האלוף יצחק חופי, קבוצת פקודות במחנה נפח שבה נוכחים:
תא״ל רפאל איתן
אל״מ יצחק בן שוהם
אל״מ יאנוש בן גל
אל״מ צבי בר
תא״ל אורי בראון
סא״ל אורי שמחוני
סא״ל חגי מן
סא״ל אברהם בן דוד
"חברים יקרים,״ פותח אלוף הפיקוד,
״היום בשעה שש בערב, עומדת לפרוץ מלחמה כוללת בין ישראל למצרים וסוריה".
למרות הפתיחה הדרמטית ההתנהלות הייתה לקראת "יום קרב מורחב" ולא למלחמה.
חפ"ק פיקוד צפון נשאר בנפח בבונקר של חטמ"ר 820 כמו שהיה נהוג בימי קרב.
בונקר שלא היו בו המקום והתנאים לניהול מלחמה.
- לא בוצעה חלוקת גזרות,
- לא הוגדרה היררכיה פיקודית,
- לא ניתנה פקודה מסודרת לצעדים שיש לנקוט כאשר תפרוץ המלחמה.
היחידי שכנראה הבין שעומדת לפרוץ מלחמה, היה מח"ט 7, יאנוש בן-גל, שהודיע על כך למפקדי הגדודים שלו.
לעומתו, בן שוהם , מח"ט 188, מדבר עם מפקדי הגדודים שלו, על "יום קרב" בלבד – פקודת קפיטול.
בשיחה בין יאנוש לבין בן שוהם, בסיום קבוצת הפקודות בבוקר מוסכם ביניהם שגדוד 82 יהיה ת.פ חטיבה 188,במקום גדוד 74 של 188 שהוכפף לחטיבה 7. אבל בפגישתו של יאנוש עם חיים ברק, מג"ד 82, בצומת השריון בשעה 11 לערך הוא מודיע לו על קבוצת פקודות חטיבתית בנפח בשעה 14:00 אך איננו אומר לו דבר על כך שהוא כפוף מעכשיו לחטיבה 188.
האלוף חופי נקרא שנית לישיבת המטכ"ל בתל אביב מבונקר הפיקוד בנפח וממנה את בן שוהם למפקד גזרת רמת הגולן, עד חזרתו.
הסורים פותחים במלחמה.
ההתנהלות של כל הדרגים מאותו רגע, ביטאה את מה שתואר קודם לכן.
כתוצאה מההפגזה, נותקה מערכת החשמל בנפח ובונקר הפיקוד הקטן שבו הצטופפה כל שדירת הפיקוד ( החטמ"ר ,188 והעיקרית של אוגדה 36) , הואר באור פנסים ומצתים. עשרות חיילי הבסיס נמלטו מאימת ההפצצה והצטופפו גם הם בבונקר החשוך.
הפקודה של בן שוהם מהבונקר המחניק והצפוף, למפקדי שני הגדודים שלו, הייתה הפקודה היחידה שהייתה מוכנה ומוכרת, פקודת "קפיטל" אשר נועדה ותורגלה לימי קרב בלבד.משמעותה של פקודת "קפיטל" היא פריסה של הפלוגות למחלקות ועליה על הרמפות ונקודות התצפית השולטות על תעלת הנ"ט.
רוב הכוחות של חטיבה 188 לא הבינו עדיין שזאת מלחמה והתנהלו ע"פ הנהלים של שגרה, כגון נסיעה בצד הכביש, ואפילו הנחת צמיגים על הכביש בזמן חצייתו בכדי לא לפגוע בו.
יאנוש, אשר כינס שנים מהמג"דים שלו , קהלני, מג"ד 77 וברק מג"ד 82 לקבוצת פקודות בנפח (רטס, מג"ד 71, היה בשלבי התארגנות) שלח אותם לחזור לגדודים. יאנוש עצמו הגיע אל בונקר הפיקוד וכשגילה את המהומה המתרחשת, נע עם החפ"ק שלו ועם גדוד 77 לאזור הבוסטר השולט על פתחת קוניטרה.
כאן נדרשת הבהרה:
לצה"ל ולדרגי הפיקוד השונים היה "ברור" (כהערכה שלטת/מובילה) בכל התכנונים שהמקום המועדף על הסורים לפריצה וכיבוש רמת הגולן, קרי, המאמץ המטכ"לי העיקרי, הוא בפתחת קוניטרה.
על סמך הנחה זאת, התמקם, מיד בראשית הלחימה עיקר הכוח של חטיבה 7 בגזרה הצפונית מאחורי גדוד 74 של חטיבה 188 כך שהכוח בגזרה הזאת מנה שלושה גדודי טנקים.
בנוסף, מתחילת הלחימה בשבת בצהריים, לא הגיעו דיווחים מסודרים מעמדות התצפית בתל פארס בגזרה הדרומית ומתל אביטל בגזרה המרכזית, לעומת דיווחים שוטפים מהחרמונית בצפון הגזרה על תקיפה של כוחות סורים גדולים, דבר שחיזק את מה שהיה "ידוע" שהמאמץ הסורי העיקרי הוא כביכול בפתחת קוניטרה.
למרות שמפקד הגזרה היה לכאורה בן שוהם, חילק קצין האג"מ הפיקודי סא"ל אורי שמחוני את גזרת רמת הגולן לשתי גזרות:
הגזרה הצפונית
ממוצב 110 צפונה עד מורדות החרמון באחריות חטיבה 7,
הגזרה המרכזית/דרומית
ממוצב 110 דרומה, באחריות חטיבה 188.
בן שוהם מתוקף מינויו כמפקד גזרת רמת הגולן נתן בשעה 14:30 לערך פקודות להערכות חטיבה 7 (גדודים 77,71) בצומת ווסט, ומעבר גדוד 82 שנמצא לכאורה תחת פיקודו אל חושניה.
יאנוש שכנראה לא מודע למינוי של בן שוהם כמפקד רמת הגולן, איננו מוכן לקבל פקודות מ"מח"ט אחר". כמו כן, מג"ד 82 שלא יודע על כפיפותו לחטיבה 188, איננו מקבל את סמכותו של בן שוהם שאיננו "המח"ט שלו".
נקודה נוספת הראויה לציון היא הערכות שני גדודי חטיבה 188, הערכות שהייתה לה משמעות רבה בבלימת ההתקפה הסורית.
תזכורת
במצב שיגרה, גדוד אחד היה נפרס לאורך הגזרה ואילו גדוד שני ישב מאחור במחנה הקבע.בימים שלפני המלחמה, היה זה גדוד 74 בקו וגדוד 53 מאחור.
בתאריך 26.9.73 הוחלט להעלות את רמת הכוננות ולפרוס לאורך הקו גם את גדוד 53.
בתאריך 26.9.73 הוחלט להעלות את רמת הכוננות ולפרוס לאורך הקו גם את גדוד 53.
במקום לחלק את הגזרה ולרכז כל גדוד בגזרתו, פוזרו פלוגות גדוד 53 בין פלוגות גדוד 74 והגזרה עצמה חולקה בין מפקדי הגדודים:
- ממוצב 110 ודרומה, באחריות מג"ד 53, עודד ארז,
- ממוצב 110 צפונה באחריות מג"ד 74, יאיר נפשי.
כך נוצר מצב ששתי פלוגות של גדוד 53 שהיו בגזרה הצפונית עברו להיות תחת פיקוד מג"ד 74, ואילו, בגזרה הדרומית, שתי פלוגות של גדוד 74, עברו להיות תחת פיקוד מג"ד 53.
פלוגה שהייתה משני צדי קו התיחום, התחלקה בין שני המג"דים !בנוסף, כשניתנה פקודת "קפיטל" והכוחות נעו אל קו המגע, התערבבו הפלוגות, בעיקר בגזרה הדרומית, כך שבשום נקודה לא היה קו רצוף שבו החזיקה פלוגה אחת !
יחסי הכוחות על פי גזרות
על פי החלוקה אשר פורטה לעיל:
בגזרה הצפונית היו 109 טנקים ישראלים מגדוד 74 של חטיבה 188, גדוד 77 וגדוד 71 של חטיבה , 7 שכלל גם את פלוגה ג מגדוד 82.
מולם עמדו כ – 250 טנקים סורים של דיוויזיה 7 , שלא תוגברה בחט' טנקים עצמאית , בשונה מדיביזיות 5 ו -9 .
דהיינו יחס של 2.3:1
בגזרה הדרומית והמרכזית היו 68 טנקים ישראלים, מגדוד 53 של חטיבה 188 ומגדוד 82 של חטיבה 7
מולם עמדו כ –480 טנקים סורים של דיוויזיות חי"ר 5, 9 , בכל אחת חטיבת טנקים אורגנית וחטיבת טנקים עצמאית מסופחת
דהיינו יחס 7:1
גדוד 82 נכנס ללחימה
בגזרה הצפונית : דיוויזיה חי"ר 7 אשר כללה 250 טנקים, כולל חט' ממוכנת מרוקאית מסופחת.
בגזרה המרכזית : דיוויזיה חי"ר 9 אשר כללה 270 טנקים, כולל חטיבת טנקים עצמאית 51 מסופחת.
גבול הגזרה בין דיוויזיות 7-9 היה באזור קונטרה
בגזרה הדרומית – דיוויזיה חי"ר 5 אשר כללה 310 טנקים, כולל חט' טנקים עצמאית 47 מסופחת.
גבול הגזרה בין דיוויזיות 9-5 היה באזור צומת רפיד מצפון למוצב 114.
מבוקר עד 13.55
בבוקר שבת, השלימו שלושת הפלוגות א, ב, ד שהגיעו יום קודם את היערכותן באזור סינדיאנה ונכנסו תחת רשתות הסוואה.
פלוגה ג נמצאת כאמור ליד גדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני בסמוך לצומת השריון ממזרח לנפח.
המג"ד – חיים ברק. הסמג"ד דני פסח.
הגדוד מונה 34 טנקים.
ברק ומ"פ ד, דני לוין, ערכו בבוקר סיור היכרות בקו הקדמי של רמת הגולן בהדרכת מאיר זמיר וחזרו לקראת השעה 14:00 על מנת שברק יוכל להשתתף בפגישת מפקדי הגדודים של חטיבה 7 עם המח"ט במחנה נפח שנקבעה לאותה שעה.
בעודו פוסע יחד עם מג"ד 77 אביגדור קהלני לכיוון מקום המפגש, נפתחת הפגזה ומטוסים מתחילים להפציץ את המחנה, המח"ט יאנוש ייצא מהדלת וצעק,
"חזרו לגדודים".
- פלוגה א - אלי גבע
לפלוגה לא היה סמ"פ ולכן מ"מ 2 יוסי ביליגרוצקי תפקד כמ"מ וסמ"פ כך שהפלוגה מנתה 10 טנקים במקום 11 על פי התקן.
מפקדי המחלקות :
מחלקה 1 – יוסי שלו.
מחלקה 2 – יוסי ביליגרוצקי.
מחלקה 3 – יצחק ויסמן.
מפקד הפלוגה אלי גבע סייר בבוקר בקו עם מג"ד גדוד 71 משולם רטס ולאחר מכן ביקש "פטור" מהפגישה עם המח"ט מכיוון שעד אותו זמן לא היה לו זמן להיות עם הפלוגה.
- פלוגה ב - יעקב צ׳סנר
סמ״פ – יעקב (ג'ק) כהן-הלל
מפקדי המחלקות :
מחלקה 1 – גידי מקלף
מחלקה 2 – יצחק מרמור
מחלקה 3 – משה כספי
מ״מ רביעי ללא מחלקה – אמוץ ארד
מפקד הפלוגה יעקב צ'סנר, חזר אל שטח הכינוס בשעות לפני הצהרים מפגישה עם המח"ט, כינס את הפלוגה ומסר לאנשים את מה ששמע,
"החל מ- 12:00 בצהריים יש להיות מוכנים שתיפתח מלחמה בהמשך היום, לא ידוע מתי."
בהמשך, וידא צ'סנר ביצוע השלמת תיאום כוונות בכל הטנקים והשלמת הטיפול בתקלות שהתגלו, ע"י החוליה הטכנית.
במקביל, פקודה להיערך לכוננות ספיגה ונ"מ החל מ- 1200 ושוב, לשבירת הצום של יום הכיפורים (כבר בערב כיפור ניתנה פקודה לא לצום, אך היו חיילים דתיים שהמשיכו לצום).
הרס"פ, דוד כהנא אסף את הארנקים והמסמכים מכל אנשי הפלוגה, והקפיד להשאיר את החיילים עם דסקיות ופנקסי שבוי בלבד.
- פלוגה ד - דני לוין
סמ״פ – גבי רפאל
מפקדי המחלקות :
מחלקה 1 – אשר גולדמן
מחלקה 2 – ערן אברוצקי
מחלקה 3 – גיגי אורן
מאחר ומ"פ ד' לא נוכח בפגישה שהייתה ב 10:00 בבוקר אצל מח"ט 7, כאמור הוא יצא לסיור בקו עם מג"ד 82 ובהדרכת מ"פ ג, טייגר. המסר שהועבר לפלוגה שמדובר ביום קרב ושלמחרת ימשיכו בצמ"פ. שום הכנות לא בוצעו וחלק מהטנקים לא ביצעו תיאום כוונות.
טרם קרב – סינדיאנה שבת 6.1073 טנק מ"פ א, אלי גבע. צילום : יוחנן זורע
- פלוגה ג׳ - מאיר זמיר
סמ״פ – מאיר אברמוביץ'
מפקדי המחלקות :
מחלקה 1 – אורי סגל
מחלקה 2 – דובי פאוסט
מחלקה 3 – רוני לפבר
מחלקות 1 ו- 2 מנו רק שני טנקים.
הפלוגה הייתה ת"פ גדוד 77 של אביגדור קהלני ונפרשה תחת רשתות הסוואה יחד עם הגדוד בסמוך לצומת השריון ממזרח לנפח.
בשעה 10:00 לערך הורה מ"פ ג', זמיר, למ"מ 1, אורי סגל, לתת למח' 3 בפיקודו של רוני לפבר, פקודת יציאה למלחמה.
ע"פ הנחייתו של זמיר, נצבע החלק האחורי של טנקי הפלוגה בלבן בכדי שחיל האוויר יוכל לזהות אותם בקלות.