- פלוגה ב
עם בוקר מצטרפים לפלוגה אנשי צוות חדשים, ביניהם גם שרידי פלוגה ד'.
לפלוגה חוזר מפציעה גם מ"מ 2 אקי מרמור, המצטרף עם כמה טנקים, בנוסף אליו מצטרף לפלוגה מ"מ 1 של פלוגה א', יוסי ביליגרוצקי, שחוזר גם הוא מפציעה. בסך הכל מונה הפלוגה כ 14 טנקים.
הפלוגה מצורפת לגדוד 53 בפיקודו של עודד ארז המוקם מחדש במסגרת חטיבה ,188 המוקמת גם היא מחדש.
עד יום ב׳ 22.10 הפלוגה נעה לסירוגין ביום ובלילה על הקו הסגול, ככוח עתודה פיקודי, בעיקר בגזרה בין תל פארס לקוניטרה.
לקריאתו של מח"ט 679 אורי אור להצטרף אליו להמשך ההבקעה השיב צ'סנר כי נשאר עם שני כלים פגועים בלבד ועם פצועים והרוגים והוא נע לתאג"ד לפינוים.
שני הטנקים עוצרים לאחר שעברו את הקו הסגול, הורידו את הפצועים לג'יפים של הסיירת והמשיכו לקוניטרה להוריד את החלל אמוץ ארד. לאחר מכן נעו הטנקים וחנו בסמוך לתאג"ד ליד נפח. גידי מקלף ורפי סימינובסקי התפנו עצמאית לתאג"ד לקבלת טיפול רפואי, וחזרו לטנקים לאחר מכן.
- פלוגה א
בבוקר אותו יום נשלחה הפלוגה, שאליה הצטרפו עוד ארבעה טנקים מיחידות אחרות, צפונה למזרעת בית ג'אן, שם חנה גדוד 12 של גולני בפיקודו של ארווין לביא.
הפלוגה החליפה כוח של חטיבה 188 שחלק מאנשיו נפגעו.
הפלוגה פרסה שתי מחלקות באזור הכפר והמטעים שלידו. מחלקה שלישית, של יוסי שליו, נפרסה על גבעה צפון מזרחית לכפר, במקום חולש וגבוה, דבר שאפשר לה להתריע על כל התקפה שמתקרבת, וגם לירות על התוקפים. בתחילה המקום נראה שקט מאד, אך בהמשך התפתחה שם לחימה קשה. והפלוגה יחד עם כוח גולני הותקפה במשך כשלושה ימים ע"י חי"ר בסיוע טנקים מסוג 62-T.
בתום לחימה עזה, נבלמו הסורים שהותירו מאחוריהם נפגעים רבים וטנקים שננטשו בשטח. כמו כן, נתפסו שבויים סורים שהועברו לכוח גולני.
באחד הימים הצליח טנק סורי מסוג T62 להגיע למרחק של עשרות מטרים מטנק המ"פ, פקודת האש נענתה בתשובה המצמררת "אין ירי" גם הפעלת מחולל החירום לא סייעה, למרבה המזל, גם לטנק הסורי הייתה כנראה תקלה דומה, לאחר שניות של אימה שנדמו לנצח, נורה פגז על הטנק הסורי.
בכל ימי השהייה בכפר, הגיע תחמושת באופן סדיר, אך לעומת זאת, מזון כמעט ולא סופק , ואנשי הפלוגה נאלצו "לקושש" מזון מהחנויות הנטושות.
אלי גבע על תפקודו של יוסי שליו:
"בכל ימי הלחימה, יוסי שמר על קור רוח בלתי רגיל , מחד היה תמיד פעיל ותרם ללחימה, ומאידך ידע לשמור על ביטחון הטנקים בפיקודו , שיעמדו ויחליפו עמדות כנדרש. יוסי שליו בלט במיוחד בלחימה בשלושה ימים קשים במיוחד במזרעת בית גא'ן כשנשלח עם מחלקתו לעלות גבעה השולטת על הכפר והדרכים המובילות אליו, ובכך סייע רבות להדיפת ההתקפות החוזרות ונשנות של הסורים".
- פלוגה ג
הפלוגה יחד עם פלוגת חלמיש נעה דרומה לכיוון תל מסחרה וסייעה לחטיבה 205 להדוף את הכוח העיראקי, ובהמשך לכבוש את תל מסחרה. לאחר כיבוש התל, נע הכוח צפונה חזרה לחטיבה 7 והתמקם באזור חלס.
- מחלקה 1 פלוגה ג
המחלקה שנותרה בחרפא עם שני טנקים בלבד לאחר שהסמ"פ עוזב אותה המשיכה לפעול ת"פ מג"ד 17 של גולני כנגד חוליות קומנדו וטנקים תוך שהיא סופגת, כדבר של שגרה, הפגזות ארטילריות ותקיפות מהאוויר, בעיקר בשעות הבוקר. למשך מספר ימים קיבל אורי סגל תחת פיקודו ארבעה טנקים נוספים וכונה בפי מג"ד גולני "טייגר".
בהמשך, ארבעת הטנקים נלקחו וסגל נותר עם סמל המחלקה בוך, ש"עליו תמיד אפשר לסמוך שיחלץ אותו מכל צרה".
באחד הבקרים התגלה קרוב לטנקים מטול RPG שננטש כנראה ע"י חיל קומנדו שהתקרב בלילה וברגע האחרון "קיבל רגליים קרות".
מאותו רגע לא הסכים סגל להיכנס בלילה לעומק השטח ללא אבטחת חי"ר. רק לאחר התערבות מפקד האוגדה רפול, ניאות מג"ד גולני לאבטח את הטנקים.
מחלקה 1 נותרה בחרפא עד הפסקת האש בתאריך 24.10.73 , תוך שהיא ממשיכה לספוג התקפות אוויריות, ארטילריה וטנקים.
כיבוש תל שאמס
בשעות הלילה ולקראת הבוקר שלמחרת, חטיבת צנחני המילואים 317, כובשת בפעולה רגלית את תל שמס.