מאביב 1973, וביתר שאת מחודש ספטמבר, הצטברו בצה"ל ובפיקוד צפון סימנים מעידים להכנות למלחמה של הצבא הסורי אשר כללו בין השאר:
- פריסת 30 סוללות של טילי נ"מ, אשר לדעת חיל האוויר, תגביל מאוד את היכולות שלו לפעול במרחב האווירי של סוריה ובמיוחד במרחב רמת הגולן. כתוצאה מכך: הפחתה ניכרת ביכולתו לסייע לכוחות הקרקע.
- הכנת מחפורות למרגמות כבדות, 240 מ"מ, שנועדו ע"פ הדוקטרינה הרוסית לכתוש את מוצבי הקו. והעיקר:
- ריכוז מול קו כוחותינו של 450 טנקים, 600 קני ארטילריה, 10,000 חיילים בדרג הסורי הקדמי.
מול הכוח הזה עמדו בשגרה דאז:
- 69 טנקים של חטיבת השריון 188
- 12 קני ארטילריה
- וכמה מאות חיילי חי״ר שהיו מפוזרים במוצבי הקו.
צה״ל
חטיבה 188
ארטילריה
הצבא הסורי
חטיבה 188
ארטילריה
טילי נ״מ
הכנת מחפורות למרגמות כבדות
240 למ״מ
פעמוני האזהרה התחילו לצלצל בפיקוד צפון, תגובת אמ"ן, ל"סימנים המעידים", הייתה מרגיעה:
"הסורים נכנסים למערכי הגנה מחשש להתקפה שלנו".
בליל 25.9.73 איתרו בפיקוד צפון שיירות סוריות אשר נעו אל קו המוצבים, החשש בפיקוד צפון התגבר. לאור זאת, הוחלט להעלות לרמה את גדוד 77 של חטיבה 7 אשר עלה לרמה ביום רביעי בצהריים, ערב ראש השנה 26.09.73 .
ערב קודם, 25.9.73, העביר המלך חוסיין, בביקור חשאי, התרעה לישראל כי בכוונת סוריה לצאת בקרוב למלחמה בישראל. ההתראה זאת לא הועברה לידיעת פיקוד צפון.
למחרת, ערב ראש השנה, 26.9.73 בשעות הבוקר, התקיימה ישיבת מטכ"ל שבה, למרות ההתראה מאמש, נותרה בעינה כאמור הערכת המודיעין שגרסה כי סוריה לא מתכננת לצאת למלחמה, אבל לא נפסלה אפשרות של פעולה סורית מקומית.
במהלך הישיבה הצליח אלוף הפיקוד לשכנע את הרמטכ"ל לתגבר את הכוחות בגולן. בהנחיית הרמטכ"ל, חטיבה 7, קיבלה פקודה להעלות שתי פלוגות נוספות לרמת הגולן.