הנופלים

סמ"ר

אברהם יצחק פרייס

בן 21

סיפור הקרב

הפלוגה נפרשה ממערב לתל שאמס, ומחפה מרחוק על ההתקפה של כוח בן חנן על התל, התקפה שנכשלה.

במקביל, מנהלות הפלוגות (א' ו ג') חילופי אש עם כוחות סורים אשר נפרסו בחורשות שמסביבם.

תוך כדי חילופי האש, נפגע טנק מ"מ 3 של פלוגה א יצחק וייסמן. התותחן אבי פרייס נהרג; וייסמן והטען פיני קרוואני נפצעו.

כך מתאר יצחק טובין מט"ק בפלוגה ג את האירוע:

"בבוקר היום השני בתוך המובלעת הסורית נענו בשטח פתוח לעמדות, פרושים בשורה אופקית.

לפתע זיהיתי בתוך חורשת איקליפטוס טנדר אויב עם תותח נגרר. צודדתי לכוונו את הצריח אך לפני שהספקתי לירות, נורה לפתע פגז מאותו תותח ופגע ישירות בטנק של אחד המ"מים, יצחק ויסמן, שנע מספר מטרים לפני ומימיני. התותחן אברהם פריס נפגע ונהרג במקום, ומפקד הטנק יצחק ויסמן נפצע קשה ברגלו. הנוכחות שלנו במהלך החילוץ והפינוי של הצוות הפגוע וחוסר האפשרות לעזור היו חוויה מצמררת עבורנו.

התותח הסורי הפוגע עזב במהירות את המקום, ולצערי לא הצלחנו להשמידו מבעוד מועד."

פינת המשפחה

מספרים על אבי

אברהם (אבי), בן אהובה ויוסף ז"ל, נולד ביום י"ב בתשרי תשי"ג (1.10.1952) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יוסף הגלילי" ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב. הוא היה תלמיד שקדן והתייחס ברצינות ללימודים, משום ששאף להמשיך ללמוד בטכניון לאחר תום שירותו הסדיר. לכן למד לבחינות הבגרות בבית-הספר "ברק", כדי לקבל תעודת בגרות, שבית-הספר המקצועי אינו מעניק לבוגריו. מטבעו היה נער חברותי ומוכן תמיד לעזור לזולת, ולכן היה אהוב על חבריו. ביחסיו עם משפחתו הצטיין כבן נאמן ומסור להוריו וכאח אוהב ודואג לאחיותיו. תחום תחביביו והתעניינותו היה רחב ורב-גוני. הוא היה בעל "ידי זהב", הצטיין בכל הקשור בעבודת כפיים והקדיש לכך עניין רב. הוא צייר, פיסל, ניגן ועסק באלקטרוניקה. תמיד בנה כל מיני דברים, החל במתקנים פשוטים וכלה במכשירים חשמליים מסובכים ומתוחכמים. מעולם לא ניסה לתכנן, לבנות וליצור דברים בדרך הקלה והפשוטה, אלא בחר בדרך המסובכת, המחדדת את המוח ומאמצת את המחשבה. חדרו בבית הוריו משמש מעין אנדרטה ליצירותיו ולמעשה ידיו. אבי אהב את החיים בכל מאודו וביקש להפיק מהם ככל אשר יוכל, אך הוא לא פחד מהמוות. פעמים רבות התגרה בגורל מאז היה ילד, תמיד בחר בדרך המסוכנת, כדי להשיג את מבוקשו. לא היה בלבו פחד מפני שום דבר.

אברהם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לסדרת אימונים בבית-הספר לשריון. בתום ההשתלמות בקורסים השונים היה לתותחן טנק והוצב בחטיבת שריון מהוללת. ביחידתו נחשב חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. הוא אהב את הטנק ולא פחות אהב את חבריו לנשק, ואף היה אהוב עליהם בגלל היותו רע מסור ונאמן. תמיד היה אופטימי בגישתו לחיים, ובזכות זאת ידע לעודד ולחזק את עצמו ואת חבריו בשעות קשות. חבריו מספרים עליו שהיה חביב הפלוגה. תקופת שירותו לא הייתה קלה; חופשותיו היו מעטות והוא הרבה להשתתף בפעולות מבצעיות כלוחם מהשורה הראשונה.