הנופלים

רס"ל

שלום בורשטיין

בן 21

סיפור הקרב

עם בוקר הגיעו שלום, שץ ואמנון לחדר המבצעים בפילון שם נאמר להם שגד' 82 אינו קיים עוד, ולא ידעו לעדכן להיכן הגיעו הכוחות הסוריים. במחנה פילון לא נותרו טנקים, אך כעבור מספר שעות הסתבר שישנם טנקים תקולים במחנה נפתלי שמדרום לצומת גולני.

משאית לקחה את השלושה למחנה נפתלי שם קיבלו טנק שבו הסתיים התיקון. בטנק היה מכשיר קשר אך לא היה כל זיווד, ואף לא פריטלסקופ, מקלעים, מפות או אפיסקופים. שם נפגשו עם סגן (במיל.) שמואל זמל שהצטרף לשלושת המט"קים לשעבר כמפקד. שץ נכנס לתא התותחן, שלום לתא הטען ואמנון נהג את הטנק אחרי שסיימו לחמש אותו בפגזים ובארגזי פעולה.

אחרי נסיעה מהירה על זחלים על הכביש הראשי דרך רחובות טבריה, עצירה רגעית ליד ראש פינה כדי לקבל את אות הקריאה בקשר 'אשנב 3' ואת תדר רשת משבצת של מפקדת חטיבה 7, הגיע הצוות אחרי שש שעות לגשר בנות-יעקב. משם עלו לבית המכס העליון ולידו מצאו שני טנקי שוט-קל נטושים. עם אור אחרון מיהרו לפרק מהם את הדרוש להם (פריטלסקופ, מקלעים וכיו"ב אך לא מפה) והמשיכו לפי הנחיה שקיבלו בקשר ממפקדת החטיבה לצומת ווסט.

לפנות בוקר הגיע הטנק של "צוות השלישות" לכפר בוקעתא, ועם אור ראשון חצה אותו לכיוון מזרח עד לגדר המערכת שם פנה לכיוון דרום והצטרף באופן עצמאי לקבוצת טנקים שעמדה על רמפה מצפון לעמק הבכא וירתה אל המוני הטנקים והנגמ"שים המתקרבים.  למרות הפגיעות הרבות, המשיכו הסורים להתקדם עד אשר לא ניתן היה להנמיך את התותח. בכדי להשיג הנמכה, ירד הטנק לעמדה חשופה במדרון הקדמי  המסוכן של הרמפה.

לאחר מספר דקות של ירי, ספג הטנק פגיעה שממנה נהרג הטען שלום בורנשטין, המפקד, איש המילואים, שמואל זמל נפצע והועף מהטנק, הנהג אמנון כפכפי שנפצע בגבו ובידיו, נלכד בתא הנהג והצליח להיחלץ רק לאחר שעה ארוכה. יוסף שץ נחלץ ללא פגע.

הנפגעים חולצו לאחור ע"י טנק שכן שמפקדו נפצע. לאחר שהנפגעים פונו, עלה יוסף שץ לפקד על הטנק, וחזר לרמפה להמשך הלחימה.

פינת המשפחה

מספרים על שלום

שלום (שלומ'קה), בן עליזה וצבי, נולד ביום כ"ט בניסן תשי"ב (24.4.1952) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "ביאליק" בנתניה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי "בר-אילן" בנתניה, במגמה הריאלית. הוא היה תלמיד חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו, וניכר בשלוש תכונות עיקריות: השקדנות, העמקות ואהבת הלימוד. מעולם לא הניח לנושא שהתעניין בו עד אשר הבינו על בוריו. בקרב חבריו הצטיין בכושר המנהיגות שלו. מחנכו מספר עליו שמנהיגותו נבעה מהיותו דמות מרכזית בכל אירוע בכיתה ומעצם נכונותו להיאבק עם גדולים ממנו בכל עניין שחש עצמו צודק במשפטו. בכל מאבק כזה היה ברור לכול שהוא פועל מתוך הכרה עמוקה ואמונה בצדקתו. בבית הוריו נתחנך שלום על מסורת היהדות ועל ערכיה ואת אלה ידע להקנות גם לחבריו. אחד מידידיו סיפר: "שלום האיר לפני את הדרך אל היהדות, את הדרך אל החזרה בתשובה, וגרם למפנה חשוב בחיי, במושכו אותי לבית-הספר התיכון הדתי על שם הרב מאיר בר-אילן". שלום היה איש חברה ונעים-שיחה, פעיל ומפעיל בכל פגישת-רעים ובכל מסיבה שארגן. הוא עסק הרבה בפעילות ציבורית בקרב הנוער וכשהיה בכיתה השביעית אף נמנה עם חברי משלחת שנסעה לביקור אצל בני נוער בארצות אירופה.

שלום גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מפקדי טנק "סנטוריון". הוא הצטיין בקורס והוענק לו ציון גבוה (90). מפקדו בקורס העיד עליו, שבקיאותו המקצועית הייתה מפתיעה ושליטתו בנושאים הטכניים הייתה למופת בזכות בקיאותו במקצועות, אחריותו וקפדנותו בעבודה. היה בשנתיים האחרונות לשירותו פקיד ראשי בשלישות של גדוד השריון שלו.