הנופלים

רס"ל

משה שמואל פיינשטיין

בן 21

סיפור הקרב

בשעה 17:10, זמן קצר לאחר המפגש עם פלוגה ב, ממשיכה הפלוגה בדרכה דרומה בטור על הכביש.

כק"מ לאחר הפנייה של הכביש, מקום שפלוגה ב חלפה על פניו רק לפני זמן קצר, טען המ"פ, טופח על ידו של גבע העומד לצדו ומצביע בידו,

"טנקים סורים מולנו",

גבע עונה בתנועת ביטול ומשיב,

"אם היו שם סורים, הם היו יורים",

לאחר שניות, פוגע פגז לפני הטנק כשהוא מעיף רסיסים לכיוונו, קבוצת טנקים סורים התגלתה לעיניהם במרחק של כ – 500 מטר ממזרח לכביש.

טנקי הפלוגה נפרשו ממזרח לכביש מאחורי תלוליות עפר שהיו שם וניהלו חילופי אש יעילים ומסודרים מטווח קצר עם הכוח הסורי כשטנק המג"ד משתתף בירי כחלק מטנקי הפלוגה.

דקות ספורות לאחר הפתיחה באש, נפגע טנק 3א. המט"ק משה פינשטין והטען יהודה טרבולסקי נהרגו, ההרוגים הראשונים של הגדוד, התותחן, ראובן מסק נפצע.

מפקדי הכוח הסורי, הבולטים למרחוק בעזרת הדגלים האדומים המתנופפים על האנטנות היו הראשונים להיפגע. בין הטנקים הסורים, נעו גם נגמ"שים ואפילו משאיות עם חיילים שנפגעו גם הם.

תוך כדי קרב, גבע מודיע למפקדים לחסוך בתחמושת ולא לירות על טנקים סורים שנפגעו. עד חשיכה, כחצי שעה לאחר מכן נפגע חלק גדול מהכוח הסורי חלקו מטווחים גדולים יותר. לאחר חשיכה, נמשך הקרב עוד זמן קצר שבו פוגעים טנקי הפלוגה בטנקים סורים נוספים, כשהם נעזרים באורם של הטנקים הסורים הבוערים.

פינת המשפחה

מספרים על משה

משה-שמואל (משה'לה), בן רחל ויצחק, נולד ביום כ"ה בחשון תשי"ב (24.11.1951) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נר עציון", אחרי-כן למד בבית-הספר על-שם ברנר ובבית-ספר ערב למסחר בפתח-תקוה. בימי נערותו נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד". אחרי-כן החל לעסוק בספורט והצטרף לסקציית הספורט של "הפועל" פתח-תקוה. עיקר עניינו היה הריצה, ובתחרויות רבות זכה במקום הראשון; ועל כך מעידות תעודות ההצטיינות הרבות שהוענקו לו. משה-שמואל הרבה לקרוא והרב לכתוב. הוא קרא הרבה ספרי הגות וכתב מאמרים ושירים. במאמריו, הכתובים בסגנון קל ורהוט, בשפה פשוטה המובנת לכל, דן באדם היחיד, חסר-האונים אל מול איתני הטבע. כן כתב ספר-עזר ללימוד הגיאוגרפיה של העיר עכו. בעיקר נמשך לבו למתמטיקה והוא אף התכונן ללמוד באוניברסיטת תל-אביב. כדי להסיח את הדעת ולמצוא פורקן למתחים, היה מסתגר בחדרו, רושם ומצייר, בעיפרון ובצבעי שמן. היו לו "ידי זהב". הוא עסק בעבודות מסגרות, סרטט חלקי מכונות, ואת זמנו הפנוי הקדיש לטיפוח הגן בחצר ביתו, שתל דשא ונטע עצי פרי. הוא ידע לשלב פיתוח הרוח והמחשבה, בלא לפסוח על תרבות הגוף. "אין להפריד בין השניים", נהג לומר. משה-שמואל היה בעל אורך-רוח ולא נהג לכעוס. אופטימי היה ועליז, שמח וחייכן. הוא אהב את הזולת, היה חברותי ואהוב על הבריות, איש נעים שיחה ומוכן ללמוד תמיד מכל אדם. להוריו היה בן נאמן ומסור ורחש להם כבוד רב.